מתארגנת קבוצה לספטמבר....אשמח לגלוש עימכם

הזמנה אישית לכל הקוראים:
הטיול הבא ספטמבר 2009.

לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם קבוצות

מתארגנות בכל חודשי השנה לבאלי.

בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני,

היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי קסום בעל מסורת

של אלפי שנים ושיש בו את הגלים הטובים בעולם.

לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל

או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.

גילוי נאות:

למען השקיפות וההגינות, הטיול שאותו אני מציע אינו זול,

וזאת כיון שאיני בוחר במלונות זולים,

איני בוחר ברכבים פשוטים, לא בחברות זולות לטיסה אלא

באנשים וספקים אמינים ובגדול אופי הטיול אותו אני מציע

אינו מתאים למטייל החסכן.אוסיף ואומר כי ניתן

להוזיל עלויות ולחיות ברמה נמוכה, אך אני בחרתי לספק שירותיים איכותיים

אמינים וברמה גבוהה יותר ולכך יש מחיר.

אני רק יכול לומר מניסיון: אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם

בכל מה שקשור לגלישה,ובכלל.
נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד:0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com

יומן מסע לבאלי אינדונזיה- פרק ד'

הדרך מהמלון לחוף הגלישה -canggu היא דרך אותה אני מכיר בע"פ ואליה אני מכור. דרך רצופה בבקתות ומבנים, ילדים רכובים על אופניים, חוזרים מבתי הספר, מאות קטנועים בכל צומת ועיקול, קטעים פתוחים בהן הנוף הירוק מתגלה ועושה מצב רוח טוב, טרסות אורז, דחלילים , אווזים, פרות, עזים , עצים, פרחים , וגידולים שונים, דרך רב גונית, המון צבע והתרחשות ויחד עם זאת רוגע, ואיבוד טוטאלי של ממד הזמן.
אין טלפונים, אין פקסים, אין חבורות של אנשים לחוצים בתוך מכוניות שמצפצפים ומקללים, אין חבורות של צעירים עם חלונות פתוחים ומוזיקת טראנס פתוחה בפול ווליום שמחרישה אוזניים, וגם אם יש האטה בתנועה , פקק, או כל דבר אחר אנשים מקבלים זאת בהבנה, מה שמכניס אותך כבר בתחילת הטיול לפאזה אחרת, לקצב יותר איטי, לשחרור של מפלס הלחץ הפנימי, אתה נשאב מבלי לשים לב אל מהות הקיום והמציאות של תושבי באלי.
בפנייתנו האחרונה שמאלה, עת נכנסנו לכפר canggu עצמו , ירדנו לצלם מספר תמונות. מראה המקומיים השותלים את גבעולי האורז, ממש בצמוד לכביש, עם רקע הבקתות באופק המעלות עשן, שכן במקומות רבים באינדונזיה, עדיין משתמשים בגזרי עץ וצמחייה בכדי לבשל ולחמם, היה מראה סוראליסטי ומרומם נפש כאחד. היה כיף לראות את כלם, מצד אחד משתוקקים להיות כבר בחוף canggu, להיות כבר במים, ומצד שני המראות החדשים שבדרך

הקסימו את כלם וגרמו לנו לצאת מהמכוניות ולצלם מעט תמונות.המשכנו בדרכנו אל החוף,

הדרך רצופה בעיקולים, מהמורות, בעלי חיים .
הבתים נמוכי קומה, מוקפים חומה המפרידה בין החצרות. חלקם הגדול נראים מבחוץ מאד מאד יפים, בגלל העיטורים מבטון, המשולבים בהם ובגלל הפסלים היפים העומדים בכניסה. זוהי שעת בוקר ואנו רואים את הנשים היוצאות מפתח הבית ומניחות מנחות קטנות. אלו שהן מניחות על הרצפה מיועדות לשדים, ואלו שהן מניחות גבוה יותר מיועדות לאלים. הפסלים לבושים במעין חצאית או סארונג עם ריבועים שחור ולבן, המסמלים פסיפס של חיים ומוות, האיזון בין הטוב לרע. בפתחי הבתים, בצמתים, בכל מקום רואים את המנחות. גם הפסלים הנמצאים באמצע הכביש, יש מנחות עליהם ומסביבם.
עם כל המראות החדשים האלה , בליל של ריחות, צבעים, קצב, והבדלים הגיעה הרגע המיוחל, בישורת האחרונה של השביל שאני קורא לו , "שביל העונג", שבו עומדים 2 בחורים כבני 23, (המצחיק הוא שהם כבר עושים את זה מאז שהגעתי לבאלי בפעם הראשונה, בשנת 2000 , ועם חלוף השנים הם פשוט לא מתבגרים, וממשיכים להיראות לי כבני 22-23 ) ותפקידם הוא להעלות ולהוריד מקל מעץ במבוק, שמשמש כמחסום למכוניות, לגבות 2000 רופיות, (המטבע המקומי-2000 רופיות שוות ל-80 אגורות בישראל) ולהראות לך בסימון עם היד היכן תוכל למצוא חנייה. הדבר תמיד ייעשה בברכת בוקר טוב מצדם, תוך כדי מתן קבלה, הם פוחדים מביקורת של מס הכנסה-בצחוק, וברוח ידידותית.
מהמקום שבו היה ממוקם המחסום, היה כבר אפשר לראות שיש שבירות. לחבריי הקבוצה זה לא נתן אינדיקציה ברורה, אך אני כבר פחות או יותר ידעתי מה הכיוון הכללי. יש לזכור שהמלון שלנו ממוקם באזור שלBeach-break וכשעזבנו את אזור המלון היו בחוף גלים של 30 ס"מ. החנינו את הרכבים, מאחורי ה-warrong של המקומיים. Warrong הוא השם לכל הקיוסקים, מסעדות, אכסניות, בתי הארחה קטנים אם על בסיס של שהייה במהלך שעות היום או ישנם כאלה שמציעים גם לינה. בגדול זוהי תעשייה, שמן הסתם קהל היעד שלה הוא תיירים, אבל לא רק. בכל warrong תוכלו למצוא את הlocal guys שלו. היות והעסק מפרנס פיות רבים בדרך כלל, רב עובדי ה-warrong או המקומיים שבאים אליו הם קרובי משפחה, או שכנים. ה-warrongim בחוף echo beach של צ'אנגו יושבים ממש על הספוט. מרחק אווירי של 30 מטר. מתי שלא תגיע לשם, לא משנה באיזה שעה של היום, תמיד יישבו גולשים מרחבי העולם על ספסלי העץ שם, יפנים אוסטרלים, אמריקאים, איטלקים, ספרדים, you name it, תמיד תראה אנשים אוכלים ושותים שם, תוך כדי צפייה אל הספוט שמול ה-warrongim גל left לא ארוך במיוחד, ולא צינורי במיוחד, אבל גל שלגולש הישראלי בתור פתיח ליום הראשון הוא מספק מהנה ומלמד על הבדלי צפיפות המים, העובי והעוצמות השונות. ברגע שנגלה לחברי הקבוצה החוף, ברגע שנגלו הגלים, ומים שמעתי צרחות של אושר וטירוף. אם זכור לכם סיפרתי על גלים של 30 ס"מ באזור המלון, פה ב-canggu ראינו כבר סטים של מטר.
מעט אנשים במים, גל מסודר עם התקפות שמגיעות כל 3-7 דקות, משהו חלומי ואחרי הטיסות, ההתמקמות, ההגעה, והציפייה פשוט לא יכולתי לבקש את מה שהיקום ואלוהים סידרו. היה חשוב לי שלא יהיה גבוה מדי לא קופצני מדי ולא גל סגור. אני מנסה להעביר לגולשים שמגיעים מהארץ את המסר של החוויה
האינדונזית, אם הם הולכים אחריי ומוכנים להאזין, וזהו מסר של לכל דבר עת, ולכל חוף זמן, ואפילו שספורט הגלישה הוא יצרי, ספוטאני, וללא גבולות, אני חושב שלמצוא נקודת איזון, לפעול תוך הבנת היכולת העצמית והמגבלות, ולעבור שלבים מהקל לכבד היא הדרך הנכונה במקום קסום זה. אוסיף ואומר כי כל המלצותיי, הדרך שאני מנסה לכוון אליה, ותובנותיי, הגיעו מניסיון של 14 פעמים באי זה, וממקום של גולש ותיק אך ממוצע, לא תחרותי, לא של גולש גלים גבוהים, ולא של אחד שמתאבד על כל גל. הרספקט לים ולאוקיאנוס, המחשבה צעד אחד קדימה, די קשה לחשוב שניים, וההבנה הבסיסית שהנני יליד חוף הילטון, ולא יליד bells beach עושים את שלהם.
בהמשך בפרקים הבאים של יומן המסע, באתר אינטרסרף להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג', ברוס, מצ'דו, ג'ורדי, cj , ועוד . הכיבוש הישראלי של uluwatu. Kuta reef חלום של גל. Padang Padang השם והמיתוס. Nusa dua- הפייפליין של באלי.השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........

כל מי שמעוניין להצטרף ,לחוות, להיות, ולגלוש במקום נפלא זה

מוזמן להצטרף בכל זמן נתון

תמיד יש טיולים ותמיד יוצאות קבוצות

נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד:0505606767
או לשלוח מייל ל:drormangel@hotmail.com

יומן מסע לבאלי אינדונזיה- פרק ג'

בפעם הראשונה , מזה עזבנו את ישראל , יממה וחצי לפני, הרגשנו את המים בסביבתנו הקרובה.
אף על פי שהיה זה בוקרו של היום הראשון בבאלי, והיינו רק בשלבי העמסה של הגלשנים על 3 המכוניות הנוחות והמרווחות שהזמנתי מבעוד מועד, והיינו בחניית בית המלון משהו כבר אירע שם לפניי ההגעה למים. בפעם הראשונה ראינו כל חברי הקבוצה, 12, את הגלשנים השונים של כל אחד. כל אחד מחברי הקבוצה הראה את שלו, השוויץ בו, פיאר את השייפ, וכשהתבוננתי מהצד על הסובבים, אמרתי לעצמי שלא יכולה להיות תמונה יפה מזו.בסופו של דבר מדובר בלוחות פוליאסטר דוממים, אבל גולשים עושים האנשה לחפצים האלה שנקראים גלשנים, לפעמים החפץ הזה דומה בעיניהם לבת זוג בהנחה שאתה גולש, או בן זוג בהנחה שאת גולשת, שומרים עליו, אוהבים אותו, מקנאים לו-חס וחלילה אם יהיה בו חור, ובעיקר מטפלים ומשוויצים בו.


הנהיגה באינדונזיה היא בצד שמאל ולכן גם ההגה ממוקם בצד שמאל, ואם להתוודות הייתי מעט מודאג, כיון שידעתי לאור ניסיוני הרב באינדונזיה, שמדובר בסה"כ בכבישים יחסית בסדר בהשוואה למקומות אחרים בדרום מזרח אסיה, אך לא ידעתי מהי רמת הנהיגה של חברי הקבוצה, ופחדתי שניקלע לאיזשהיא בעיה שתעכב אותנו בדרך לגלישה, וחששתי מהתחלה ברגל שמאל. להפתעתי הח'ברה היו משופשפים, חלק מהם היה כבר בטיולי גלישה ברחבי העולם, והביטחון שהם הפגינו, הנסיעה המפוכחת והבוגרת שלהם הרגיעו אותי לחלוטין.
אני חייב לומר שהיום הראשון עם קבוצות הוא תמיד יום מלא הפתעות יום מסקרן ויום שנותן הרבה אינדיקציות מוקדמות להמשך, (אף כי איני מגיד עתידות). הוא נותן מושג לגביי הדינמיקה בקבוצה, ואני לפעמים יכול להבין מהם הדרישות של כל אחד על פי היום הראשון, זהו יום שבפעם הראשונה אתה מבין את הרמות השונות של חברי הקבוצה, מי בכושר יותר טוב ומי פחות, מי יוכל לגלוש כמה שעות רצופות ומי יכנס לזה עם הזמן, מי באטרף ורעב לגלים, מי מפרגן, מי cool במים ומי hardcore ובכלל זהו יום מגניב, ולכן אם יציאתנו מהמלון ובגלל שבאלי משופעת בקרקעיות שהם חוליות , סלעיות רכות, וסלעיות בינוניות, וסלעיות חדות החלטתי לקחת את כל הקבוצה לחוף הנמצא מרחק
נסיעה של 23 דקות מבית המלון שלנו , חוף שהקרקע שלו היא בחלקה חול, ובחלקה סלעי לבה, כיון שזה היה אזור משופע בפעילות געשית בעבר הרחוק. השבירה בחוף זה היא left ו-right גלים לא ארוכים במיוחד, ולא קשים במיוחד, אבל לגולש שמגיע מישראל החוף הזה הוא נפלא בתור התחלת מסע, מה גם שכפי שציינתי קודם ידעתי שמדובר ברמות גלישה שונות של חברי הקבוצה, (כולל עבדכם הנאמן שיצא מהארץ עם חשש לשבר בצלע 12.יומיים לפניי שעזבנו את ישראל היה ים של מטר וחצי ולא יכולתי אפילו לשכב על הגלשן, אך זוהי הערת ביניים). שם החוף אליו נסענו הוא :canggu ובחוף זה פגשתי וגלשתי בטיולים קודמים עם כמה מאלופי אינדונזיה לדורותיהם, אנשים שראיתי אותם בסרטים, ולפתע בטיוליי הראשונים היו אתי במים.
אם אני צריך להיזכר בכמה שמות אז פגשתי והכרתי שם בחור בגיל 55 בשם gede שהיה בין 5 החלוצים
האינדונזים שפיתחו את ספורט הגלישה, עת הגיעה זו לאינדונזיה בשנות ה-70 ע"י האוסטרלים, בחור נחמד ואדיב שנשוי לאישה יפנית, והיום הוא איש עסקים מצליח ביותר, הכשרון עדיין נמצא , החיוך המפורסם שלו עדיין חושף טורים של שיניים משויפות, מנהג מקומי שנגיע אליו בהמשך, והרוגע והשלווה האופיינים כל כך לתרבות ההינדית .
כאן המקום למעט הרחבה בנוגע לאינדונזיה, לאי באלי, לפילוסופיית בני המקום, ואמונותיהם. במאה השמינית הגיע האיסלאם לג`אווה והחל להתפשט באיים מסביבה. הקולוניאליזם, שהגיע במאה ה-15, עצר את התפתחות האיסלאם ובאלי, שהייתה מחוץ למעגל הסחר נשארה הינדואיסטית. בבאלי ההינדואיזם המיסטי נעלם. אין כאן סאדואים(כדוגמת הקדושים ההודים), אין נזירות, פרישות, יוגה.הם לקחו רק היבט אחד של ההינדואיזם - השימוש בפולחן ובדת כדי לעזור לאדם לנהל את חייו. אבל באלי זה לא רק הינדו.
יש לה יסודות של תרבות מקומית,פולחן אבות,דת קדומה, ארכאית יותר, תרבות שנקראת אגמה הינדו ((Agama Hindu) - הינדואיזם בשילוב מגוון אמונות קדומות שהשתמרו אצל תושבי האי.

למרות השוני, יש דמיון בין ההינדואיזם של הודו ושל באלי:

1. שניהם רואים את היקום כשדה מערכה בין כוחות סותרים - הטוב של האלים והרע של השדים. צריך תמיד לשמור על באלנס בין שניהם, לפצות את האלים ולפייס את השדים. השדים מנסים לקלקל, להרע, וצריך לרצות את האלים בכדי שינסו לעזור.
2. על פי שתי האמונות החיים שבריריים. יש סכנה מתמדת של הטמאות, אשר עלולה להחליש את הכוחות של האדם ולחשוף אותו לכוחות המאגיים של השדים. לכן הם עסוקים בלטהר את עצמם.
3. הודו הנחילה לבאלי את העיקרון שהחיים הם משהו תיאטרלי. החיים הם דרמה וכל הזמן צריך לעסוק בה. כמעט כל באלינזי הוא אמן, עוסק באמנות, למרות שאין את המילה אמנות בשפה. זהו חלק מהקיום כל הזמן. זוהי אחת הסיבות המרכזיות שכל כך משכו אותי לכאן. בימים הקרובים ננסה לחוות ולהבין, ככל שנוכל להכיל וככל שיד המקרה תזמן לנו מנפלאותיה. אני חוזר שוב לנסיעתנו לחוף הקרוי – canggu,
פגשתי שם לפניי טיול זה , ב-canggu , את ריזל שהוא בכלל אינדונזי נוצרי, ופגשתי את פפן הנדריקס שהיה אלוף אינדונזיה, ואת לי ווילסון שהוא עכשיו אלוף אינדונזיה, ואת ילד הפלא מוסטפה שצופים לו עתיד גדול , ועוד שמות שלא יגידו לכם דבר אבל בבאלי הם שמות שהקהילה מכירה וסצינת הגולשים מכבדת, כי כלם נתמכים ע"י החברות הגדולות ביותר בענף הגלישה, כלם מתחרים ב- Indonesian open מזה שנים, ויש משהו בעם האינדונזי כיון שבמוצאם ושורשיהם הם ילידי איים, שגורם להם להרגיש משפחה אחת גדולה עם הרבה כבוד הדדי, ותמיד במים כשתסתכל מהצד ותראה את ברכת השלום והלהתראות שלהם , תעלה אצלך בראש השאלה למה זה לא יכול להיות כך גם אצלנו בישראל, ולמה אצלנו זה הרבה פחות הרמוני והרבה יותר לוחמני?
בין הלא אינדונזים , אותם פגשתי בעבר ב- canggu, נמנו Jake Peterson או אם אתם רוצים Jake the snack , מיקלה ג'ונס, שניהם אגב קנו אדמות במקום ובונים עליהם וילות, הם חיים שם עם משפחותיהם, לא מפספסים יום של גלישה, ומעורבים עסקית עם חברות גדולות באינדונזיה דוגמת rip curl ו-quicksilver תוך כדי שהם ממלאים תפקידי מפתח בפרוייקטים שונים, פגשתי שם למי שמכיר את בנג'י ווטרלי, שהיכרותי הראשונית אתו הייתה מפחידה ביותר , בקצרה: גלשנו בים של מטר, הייתי למטה אחרי גל, כשפתאום ראיתי מישהו רוכב על גל לעברי, טס, על הגל הכי גבוה של היום, ניסיתי להיות cool אך כשראיתי שהבחור שם אותי ככוונת צעקתי אליו צעקה חזקה ומאיימת, היינו במרחק של 3 מטר אחד מהשני, את האופ דה ליפ שקיבלתי שם על הראש לא אשכח כל חיי, לאחר צלילה קצרה, כשבה אני מדמיין את עצמי עולה למעלה בכדי לדבר עם הבחור ולהעמידו במקום, הוצאתי ראשי מהמים והתחלתי לחתור למעלה, מצד שמאל שלי ראיתי גולש מחייך חיוך רחב , חסון ואנרגטי שואל אותי are you ok man, זיהיתי את הפנים, ידעתי שמדובר במקצוען, והעובדה שהוא היה כל כך בסדר השכיחה את מה שקרה כמה שניות קודם.
המון המון מקצוענים וגולשים ברמות גבוהות אוהבים את המקום הזה, ואנחנו 12 ישראלים שהיינו בדרך לשם לא ידענו שטיול זה יפגיש אותנו בימים הקרובים עם גולשים המדורגים ב-top ten.

בהמשך בפרקים הבאים של יומן המסע, באתר אינטרסרף
להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג', ברוס, מצ'דו, ג'ורדי, cj , ועוד .
הכיבוש הישראלי של uluwatu.
Kuta reef חלום של גל.
Padang Padang השם והמיתוס.
השקיעות של באלי עם בירות ובחורות שמחות מכל העולם.


כל מי שמעוניין לחוות, להיות, ולהרגיש את סיפוריי בעצמו
מוזמן להצטרף לטיולים במהלך השנה
יש לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד:0505606767 מייל:drormangel@hotmail.com

יומן מסע לאינדונזיה-פרק ב'

בוקר של יום חדש:
השחר הפציע, ולקחתי על עצמי את המשימה להיות זה שמעיר את כל הח'ברה ביום הראשון, משימה זו תהא מנת חלקי לאורך כל הטיול, ואני כלל לא תכננתי זאת. אף על פי שהשעה הייתה 6:30 בבוקר, הופתעתי לגלות כי כולם עונים לי בטלפון הפנימי של המלון מהר מאד, ולא נשמעים עייפים או ישנוניים.קבענו להיפגש תוך עשר דקות בחדר האוכל. המחזה שנגלה לעיננו עת יצאנו מהחדרים אל האור, האוויר הפתוח, והבוקר הראשון, היה מחזה שייחקק בזיכרונם של כל חברי הקבוצה. כזכור לקוראים,
הגענו בלילה הקודם בשעת ערב מאוחרת, והדבר היחיד שעשינו היה התמקמות בחדרים. מטבעו החושך אינו מאפשר לימוד הסביבה ולא ניתן להבחין בו בפרטים, לפיכך כאשר יצאנו אל האור, קרה לחברי הקבוצה מה שקורה לי תמיד בהגיעי לבאלי, זו מין הרגשה שדומה ליציאת עובר מרחם אמו אל אוויר העולם (רק למי שיכול לזכור) אתה מוצא את עצמך במקום ירוק עם גוון חזק של ירוק, צמחייה ועצים בריאים ונדירים מקיפים אותך, רעש של מים זורמים נשמע מכל מיני כיוונים, אתה מקבל בבת אחת אנרגיה בעוצמות שהעיר לא תוכל לספק לך לעולם, אנרגיה וחיבור לימי קדם, עוד בטרם עבר האדם את כל תהליך האבולוציה ועוד בטרם הפך לאדם המודרני. בנוסף אתה גם קולט שאתה בגן עדן, ושאתה ב ח ו פ ש ה.
בארוחת הבוקר הבנתי, לפי האנרגיות של האנשים, השאלות וההתלהבות כיצד ארע שהם ענו לי לטלפון במהירות ובערנות אף על פי שהשעה הייתה כה מוקדמת. כולם ללא יוצא מן הכלל רצו כבר לקרוע את הגלים, להרגיש את משקל המים, ולנוע עם הגלשנים על הגלים תוך שרטוט צורות שונות ומשונות והפגנת ביצועים וסגנונות מגוונים.
הציפייה ושפת הגוף של כל חברי הקבוצה, הזכירו לי את התופעה שעוברת עליי מאז שנת 1977, השנה בה התחלתי לגלוש, ועד עצם היום הזה. לא משנה אם זה כשהייתי בן 10 ,15 ,20, 25 , 34, או בימים אלה, תמיד, אבל תמיד כשאני מגיע לרחוב ארלוזורוב פינת בן יהודה, או טוטו וגן העצמאות מבצבץ, בדרכי לס שיין גלישה ארוך כהרגלי, בביתי חוף הילטון א', תמיד הלב מתחיל לדפוק בקצב מוגבר, ההתרגשות מציפה את כל התאים בגוף, והרצון להיות אחרי מריחת השעווה והמתיחות יכול להזיז הרים. לעניות דעתי החומר הכימי הנוצר בגופו של גולש בדקות שהוא חש את הים באפו הולך ומתקרב, וגלי הציפייה שהמוח מייצר בדקות שלפניי הכניסה למים הם מהתחושות החזקות ביותר שגוף האדם יכול לנפק. ארוחת הבוקר הייתה מזינה ביותר, האינדונזים קוראים לה אמריקן ברקפסט, וכללה: טוסטים, 2 ביצים עשויות כאוות נפשך, פלחי אבוקדו, עגבנייה, מלפפון, גבינה, ריבה, דבש, אננס פפאיה ואבטיח חתוכים, וקפה או תה. כל חברי הקבוצה הזמינו ארוחה כזו, מערבית, למעט יוסי, בחור שעוד ידובר עליו בפרקים הבאים, שלמן הרגע הראשון,( והאמת שהכתובת הייתה על הקיר עוד במפגשי הראשון עמו), רצה להיטמע במנהגי המקום, ולקח את החוויה למחוזות רחוקים יותר, והיה היחיד שהזמין באותו בוקר מוקדם לפניי היציאה לגלישה ארוחת בוקר אינדונזית. ארוחת בוקר אינדונזית מורכבת מאורז, ירקות מבושלים, קרקרים מתירס, 2 שיפודי עוף-סאטה, טופו ורוטב בוטנים, ובמקרה שלו הרבה מאד רוטב בוטנים. למערבי שכמוני שמת על חמאה גבינות ריבה או בקיצור כל הדברים עתירי הכולסטרול והכי לא מזינים, תמיד נראתה תופעת ה"יוסי" הזו, של לפתוח את הבוקר באוכל מבושל תופעה מוזרה.
כבעל ניסיון בבאלי, וכאחד שהנאת הקבוצה הייתה מוטיב מרכזי בשיקוליי ההתנהלות שלו, ידעתי שבכדי שלא יהיו מפחי נפש, ובכדי שכולם ייהנו, אני חייב לבנות את תרחישי הגלישה והסיישנים בהדרגה, מן הקל לכבד, מהקרקעיות החוליות לסלעים השטוחים ואחר כך לאזור האלמוגים החיים, ידעתי שפציעה של מישהו מעבר להיבט האישי המצער, יכולה לבאס את כל הקבוצה, לערער את בטחונה, ולהעיב על המשך המסע.

נזכרתי בדמותם של 2 ידידים שגולשים אתי בחוף הילטון, שהיו בבאלי לפניי מספר שנים. הראשון נחת ויום לאחר נחיתתו הלך לגלוש בחוף בשם בינגין, חוף מדהים ביופיו, גל צינורי הנשבר על אלמוגים חיים, בגל השני הוא "קיבל אכילה", למי שלא מצוי בעגה, נפל מגל אל תוך הריף, כשהוא יצא הוא הבין שהטיול נגמר מבחינתו, חתך עמוק עם 20 תפרים גרם לו לחזור לישראל תוך שבוע. הבחור השני, גיא שמו, תודה לאל לא נפצע, אבל בגלל תכנון לא נכון של אתרי הגלישה, אי היכרות עם מקומות סמויים, ואולי הכי חשוב העובדה שהוא יצא לגלוש ללא תכנון אל מול טבלת הגאות והשפל גרמו לו לתסכול רב באי הקסום הזה.
קשה היה לו להפיק את מירב ההנאה מגן העדן האינדונזי. זהו מקום יפה אך יחד עם זאת חזק, מפנק, ולעיתים עוצמתי ברמות על. מי שהמציא את הביטוי "אימא טבע במלוא הדרה ועוצמתה" התכוון לבטח למקום הזה.
בהמשך בפרקים הבאים של יומן המסע
להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג', ברוס, מצ'דו, ג'ורדי, cj , ועוד .

הכיבוש הישראלי של uluwatu.
Kuta reef חלום של גל.
padang padang השם והמיתוס.
השקיעות של באלי עם בירות ובחורות מכל העולם.

ההרשמה לטיולים בעיצומה
יש לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767 או במייל:drormangel@hotmail.com

יומן מסע לבאלי אינדונזיה- פרק א'

אינדונזיה-באלי- אפריל 2008-יומן מסע מאת דרור מנגל


פרק א'

שלום לכולם או apa kahabar? (מה שלומכם) כפי שאומרים האינדונזים.
לפניכם יומן מסע ממסע של 30 ימים לאי באלי אינדונזיה, מסע בו ארגנתי קבוצת גולשים,
12 בסה"כ, טיול ששינה במידה רבה לגולשים אלה את הפרספקטיבה העוצמות לגביי ספורט הגלישה,
וחוויה שעזרה מאד לאנשים למצוא את האיזון והקשר שבין נפש לגוף.
אין לי ספק שכל מי שהצטרף אליי לטיול זה שנערךבאפריל 2008- יחזור ל"אי האלים" כפי שהוא מכונה ברחבי העולם, "The island of the gods” , בעתיד ויותר מפעם אחת.
מצ"ב מעט מן האירועים והחוויות שעברנו מתוך מאות התרחשויות שקרו, תיהנו וזכרו כי מחזור חיינו קצר הוא, ומקומות כמו האי באלי לא מצויים בשפע על כדור הארץ, וכאחד שביקר שם 12 פעמים וחוזר לשם כל שנה נותר לי רק לשתף אתכם במילים ולהמליץ
לכם לעשות כל אשר על ידכם ולהגיע לשם.

כל יצרני הגלשנים בישראל, עורכי המגזינים בישראל העוסקים בגלישה, והעוסקים בספורט בכלל ליוו אותי ממסעי הראשון לאינדונזיה ועודדו ותמכו בי עד לגילוי הארכיפלג הנפלא הזה, וכך עם השנים מתרחבות המודעות והיכולות שלנו כישראלים להגיע לשם.

המסע:

הדרך לסינגפור בחברת "סינגפור איירליינס", דרכה אני מוציא באופן קבוע את הקבוצות שלי,
עברה בצורה חלקה ומפנקת, במטוס חדיש ועם שירות אדיב מקצועי, נון סטופ של ארוחות הוגשו,
משקאות אלכוהולים איכותיים, ואף מתנות לילדי הנוסעים בדמות צעצועים שונים.האוכל היה משובח,
המטוס תוכנן ועוצב עפ"י שיאי הטכנולוגיה, והדרך הייתה פשוט נעימה ומהנה.

הגענו לסינגפור ושמנו פעמינו לשגרירות אינדונזיה, בכדי לאסוף את הויזות שאותן סידרתי כחודשיים מראש.
הדרך לשגרירות ארכה כ-40 דקות, וניתן היה לחוש בסדר והניקיון המופתיים שהם חלק מצביונה של מדינה עשירה זו, המקיימת יחסים רציפים והדוקים עם מדינת ישראל.

בהגיענו לשגרירות אינדונזיה, בשעה 9 בבוקר לערך , בבגדים ארוכים ועם נעליים סגורות, על פי חוקי הצנע והמוסר של ממשלת אינדונזיה, פגשתי את איש הקשר שלי בשגרירות, בחור חביב שאותו אני מכיר שנים, הגשתי לו את הדרכונים וטפסים נוספים שמילאנו, הדרכונים הגיעו לידיי בשעה 14:00 כשהם מוחתמים ומוכנים למפגש הגדול שלנו עם אי האלים.

הטיסה בת השעתיים וחצי, אף היא ב"סינגפור איירליינס", הייתה טיסה מעולה מלווה במצב רוח מרומם,
והחבר'ה היו עם רמות אדרנלין מטורפות.ניתן היה לחוש זאת בבירור בטיסה צחוקים, וקלילות היו מנת חלקה של טיסה זו.

כאן המקום לציין כי החבורה שגיבשתי הייתה בטווחי גיל שונים לחלוטין, הצעיר ביותר בגיל 20 המבוגר בחבורה בגיל 45.
פקידי משטרת הגבולות, היו מסבירי פנים ונחמדים, החתמות הדרכונים הישראלים נעשו תוך דקות,
וחשוב לי להבהיר כי בניגוד למה שחושבים רבים המהססים לטוס לאינדונזיה, ולבאלי בפרט, שההגעה והשהות הם מהנעימים והמנומסים המצויים בעולם, והנני מטייל מגיל 16 ברחבי העולם.
היות ואת הטיול ארגנתי מראש, והיות ואני מכיר היטב את באלי, דאגתי לכך שעם נחיתתנו בבאלי, יחכו לנו
3 רכבים , טובים ומרווחים, שייקחו אותנו לבית המלון, עמו אני עובד מזה שנים.
בהגיענו למלון התקבלנו עפ"י המסורת ההינדית הבאלינזית בפרחים מקומיים,
ובכוסות של מיץ מנגו עסיסי וטרי, הגוף היה עמד שם בלובי אך הראש כבר היה בבוקר הממש וקרב,
היינו להוטים ורעבים לגלים, היה ניתן לראות בעייני החבורה את הכמיהה להרגיש את מימי האוקיאנוס ההודי, האוקיאנוס העצמתי הזה שיוצר את הגלים הכי מושלמים , הכי חלולים, והכי ציוריים הנשברים לרוחבה של מדינה מבורכת ומיוחדת זו הנקראת אינדונזיה.
חדרים על פי צרכיו של כל אחד חיכו לנו מסודרים עפ"י רשימה שמית אותה הכנתי מבעוד מועד.
המלון ממוקם באזור מיוחד וקרוב למרכז, אך יחד עם זאת רחוק מההמולה והרעש של מרכז האי,
בינוני בגודלו וצנוע באופיו, מגיש ארוחת בוקר בסיסית ובריאה, הכוללת מיץ פרות, פרות חתוכים, ביצים עפ"י הסוג אותם אוהב האורח, אבוקדו, גבינות, קפה/תה לחם ריבה ודבש.
ארוחת הבוקר היא דבר מצוין לפניי היציאה לס שיין בוקר.
החדרים כוללים: מזגן, מיני בר, טלוויזיה, טלפון, מקלחת, שירותים, וכמובן ניקיון יום יומי.
יחד עם זאת מדובר במלון בדרגת 3 כוכבים ולא במלונות הפאר שבאלי מציעה,
מלונות שבהן לילה יכול להגיע למחיר של 10,000$ ללילה.
בריכת שחייה נהדרת מצויה במלון, ומרבית השירותים הנדרשים מסופקים.
השירות במלון מצד העובדים הבאלינזים, אישי ומשפחתי, לא היה מקרה ולו אחד של חוסר או אובדן של ציוד, ציוד אלקטרוני ואף כספים הושארו בחדרים והכל עבר בצורה חלקה.
בהמשך הפרקים .
1. להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג'''''''', ברוס, מאצ''''''''דו, ג''''''''ורדי, cj , ועוד 2. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל. Padang .3 Padang השם והמיתוס. Nusa dua - הפייפ ליין של באלי.4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........
הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:
לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי קסום בעל מסורת של אלפי שנים ושיש בו את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל אולשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים, נראה לי שטיול לבאלי במחיר
של 4000$ ל-22 ימים שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.
אני רק יכול לומר מניסיון: אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.
נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com
הטיול הבא שאני מארגן מתוכנן לספטמבר 2009, תקופת החגים בישראל

ותקופה מדהימה בבאלי.