יום שבת, 2 באפריל 2011

אינדונזיה-באלי-אפריל 2008-יומן מסע מאת דרור מנגל-פרק כו'.

על אף השפשוף השורף והמעצבן שחטפתי במימי nusa dua , עם כניסתי למים, החלטתי שלא אתייחס לכאב הטורדני ואמשיך כאילו לא אירע דבר. תמיד במצבים האלה של חתכים, שריטות או מכה מהגלשן, אני נזכר בטיול השני שלי לבאלי. הסיפור שאירע כך היה. היה זה סשיין שבו נכנסתי ל-uluwatu כל כולי מצוייד מכף רגל ועד ראש בהגנות למינהם על שלל ההגנות והאביזרים, הן הגנות מפני השמש, והן הגנות מפניי הריף. הייתה זו שעת mid tide וידעתי שהים צפוי בשעתיים הקרובות לעבור ל-low tide וכך אירע שבעודי נכנס למים, מהלך לי על הריף כאשר מרחק 100 מטר ממני גלים של 3-4 פיט נשברים על סלע צבעוני ועצבני, כשלפתע קלט אישון העין שלי דמות וצל לימיני, שנינו הולכים לכיוון הגלים, אני מסיט את מבטי ימינה, ואני רואה בחור כבן 20, צעיר, שזוף ורעב לגלים, הוא נאחז בגלשן שמהווה לו משענת על פני המים הרדודים, הוא הולך מהר ממני, שיערו קצר ושרוף, אוסטרלי או אמריקני? אני מהרהר לעצמי בראש, נראה עוד אחד מהצעירים האלה שאתה רואה מאות כמותם בבאלי, כאלה שעפים על הים, עפים על הגלים, חוק הגרביטציה לא פועל על החבר'ה האלה, זה מרגש אות תמיד מחדש, זה ראוי להערכה בעיניי, ואז קורה שמבטינו נפגשים ואנו אומרים אחד לשני משהו בסגנון "how you doin man?"שזה משהו שאצלנו מתורגם ל"מה המצב?" וכאן ההקשר לסיפור ההתחלתי שבתחילתו של פרק זה, על השריטות שחטפתי בכניסה ל-nusa dua , אני מחייך אליו, כשלפתע אני מבחין שמעל העין הימנית שלו יש משהו כמו 30 תפרים עם החוטים מבצבצים, רואים בפירוש שהחתך נתפר רק השבוע ואני שואל את עצמי איך זה שהם, כל גולשיי ההארד קור האלה לא עושים חשבון לכלום? האם פה מצוי גם ההבדל שבינינו הישראלים אליהם? הטוטאליות הזו? האם היא זו שמובילה בנוסף להפרשים ברמות הגלישה וביכולת להבין את הים יותר? או שזהו אקט שאינו חכם במיוחד שכן גולש טוב ככל שהוא יהיה, במצב כזה , של פצע שעדיין לא הגליד, מצוי במצב של סיכון גבוה, או אולי בכלל זו של השקפה וגיל? הגענו לנקודה שבה צריך לזנק על הגלשן ולחתור, שנינו עשינו את זה בטיימינג כמעט מושלם ובהפרש של שתי שניות, הזרם הוביל אותנו הרחק ימינה, בעודנו צריכים לחתור לליין אפ שמאלה, הוא החליט לגלוש באזור של הצינורות המהירים שנקרא – race-track ואילו עבדכם הנאמן, העדיף לחתור עוד כ-200 מטר לכיוון הגלים שנותנים לך השהייה/פרק זמן של 2 שניות בין תפיסת הגל למצב של עמידה, יותר קל, פחות צינורי, לא פחות גבוה אם לא יותר, אבל משהו שידעתי שאוכל לעשות. הבחור עם התפרים פירק את הים לגזרים. איירים צינורות מה שלא תבחרו הוא עשה שם באותו יום וזה רק מראה שהרבה מהלכים שלנו מובלים מהראש וראש ובראשונה מה-mind . אין לי ספק שמישהו יותר רגיש ובכיין לא היה יכול לעשות את הניתוק הזה והמחשבה וההתעסקות בפציעה הייתה גורעת מיכולתו, אבל ברגע שאתה צעיר, טורף גלים ולוקח את הדברים והגלישה בפחות כבדות פחדים ומחשבה, יש לזה תוצאות בשטח. בחזרה לסשיין ב-nusa dua . כפי שמצויין בפרק כ"ה ביומן המסע שלי לאינדונזיה, נכנסנו למקום שנחשב לפייפליין של אינדונזיה, יניב-גולש ישראלי מחוף פלמחים שהתלווה אליי בטיול זה ואנוכי, כל שאר הקבוצה החליטה לוותר כיון שזה היה נראה מן החוף כסוול גבוה לא מסודר והשעה הייתה שעה שהים עבר למצב שפל הכי נמוך בכל היום. בבאלי, כיון שהגלישה מהווה חלק ניכר מהתעסוקה ומהתרבות, ניתן לקבל בכל חנות כמעט, טבלת גאות ושפל של החודש הנוכחי, הטבלה תעזור לגולש להתמצא ולתכנן את גלישתו בצורה כזו שכל גולש ממתחיל ועד למקצוען יוכלו לבחור את השעות שהכי נכונות להם על פי יכולתם ורצונם. עם כניסתנו למים תוך מספר שניות נפרדו דרכנו. כשאתה נכנס למים עם גולש נוסף בדרך כלל נשארים במרחק עין או קרובים מרחק של עשר-עשרים מטר אחד מהשני, יש בזה כיף, האחד מפרגן לשני בדרך כלל ובמיוחד באוקיאנוס ובספוט שאינך מכיר זה נכון רציונלית לכל בעיה שלא תצוץ, אלא שבאותו יום בלתי נשכח, הסחף היה כה חזק , שהוא ניתק אותנו כמו שמנתקים 2 תאומים ששהו להם חודשים בבטן אמם, קרובים ועם ניתוק חבל הטבור הם מוצאים את עצמם מונפים ומוטלים זה במרחק מזה מבלי יכולת לעשות דבר בנדון. אף על פי כן הרמתי ראש כל הזמן וחיפשתי את יניב, מדי פעם ראיתי את החרטום של הגלשן הלבן שלו מגיח מן המים, הוא גלש על גלשן 6.0 גלשן שממש לא מתאים לים הזה, אבל הוא לפחות שוקל 65 קילו ונמוך ממני בעשרה סנטימטר, אני לעומת זאת עם משקל של 90 קילו וגובה של 182 סנטימטרים נכנסתי למים כמו טירון בן יומו, עם גלשן 6.3 רחב שממש לא התאים ליום הזה, לא מבין עד היום מה חשבתי לעצמי כשנכנסתי עם הגלשן הזה...... הרי כל גולש מתחיל מבין ויודע שבימים הגדולים יותר, הכבדים יותר צריך להיכנס עם גלשן ארוך יותר, כזה שיכניס אותך לגל מבעוד מועד, כזה שלא ירטוט לך בין הרגליים בעודך עושה את הדרופ, כזה שייתן לך את הבטחון הדרוש לך מול חומות המים הפראיות האלה, וזה לא שאני חס וחלילה יוצא בהפגנתיות כנגד short boards אבל זה באמת היה לא לעניין ואולי בגלל שלא הייתה לי באותו היום אופציה אחרת בחרתי להיכנס עם הגלשן הקצר שלי. הסטים הגיעו מכל כיוון. ציפיתי לאי הסדר המשוגע הזה. קראתי על כך באחד המאתרי הגלישה מבעוד מועד. ידעתי גם שבחוף הזה גולשים כל המערביים שחיים בבאלי שנים, כאלה שעברו את גיל ה-40 והיו בשנותיהם היפות גולשי אוקיאנוס מבטן ומלידה.אבל אותם לא תראו גולשים בימים שכאלה, ימים כמו אלו שאני ויניב בחרנו או יותר נכון הזדמנו לתוכו. אלה גולשים שגולשים כשהים מתחיל לפמפם על באמת, 8-10-13 פוט רק אז הם יוצאים ושלא תבינו לא נכון, מדובר כפי שציינתי באנשים שעברו מזמן את השיא מבחינת חוזק הגוף והכושר, אלא שפשוט גובה אחר של גלים כבר לא עושה להם את זה. הרמתי ראש וראיתי מרחק 100 מטר למעלה סט מרים ראש וכמו צועק לעברי:" דרור, אני בדרך, זה או עכשיו או שאתה ממשיך להילחם בזרם עוד רבע שעה ואחר כך יגיע אח שלי, שיהיה גבוה יותר ובסבירות גבוהה יישבר לך על הראש.... מסה שלא כל כך יהיה כדאי לך להרגיש אותה, תתכונן לתפיסה זה הסיכוי שלך להיכנס לקצב ולא רק להיכנס למים כפי שעשית עד כה....." תמיד במצבים האלה ואני משוכנע שזה עובר לכל גולש באשר הוא, ההבנה וההפנמה שסט מגיע , עושה משהו בבטן, ובמוח. אני אשכרה יכול לומר לכם שאצלי, בצורה חד משמעית, ברגע שאני יודע שזה עניין של שניות שהסט מגיע, אני מרגיש מן זרם נע בצורה מעגלית מאזור הפופיק ועד הצלעות העליונות ובנוסף באזור של הרכות בראש יש פמפומים מלטפים כאלה המעוררים ערנות ותהייה לגביי מה עומד להגיע... המראה שנגלה לעיניי השאיר אותי דרוך אך יחד עם זאת לא מפוחד. מסה כוח עובי גובה ורעש, כל אלה התלוו למילה הפשוטה הנקראת גל. קיר מים של 2 וחצי מטר עמד בפתח, מרחק של 20 מטר ממני. הים זז ואני על גלשן כקליפת אגוז בתוך המרבד הכחול והענק הזה. הבחנתי ויחד עם זאת שמחתי שזהו גל הנשבר ימינה, לפרונט שלי, כבר הרגשתי יותר בטחון, הגל כבר היה במרחק של עשרה מטרים ממני, איני יודע מה עבר לי בראש באותו הרגע, אולי הניסיון, אולי היותר מדי סרטיי גלישה שראיתי בחיי, אבל כנגד חוקי ההגיון או אולי דווקא ההגיון הוא זה שהכריע, התחלתי לחתור לתוך האינסייד, מצמצם כמה שיותר מרחק ביני לבין הפינה המתגלגלת ושוטפת את כל אשר נקרה בדרכה, דבר אחד מרכזי ישב לי בראש, וזהו טיפ לכל גולש שאינו מצוי באוקיאנוסים, הגל אליו חתרת, במיוחד ביום כזה של 2-3 מטרים, עם אי סדר, כיוונים שונים של גל ממשנהו, ורוח לא פשוטה מנשבת, התחלת לחתור לגל והחלטת לקחת אותו. אל לך לתת לו לעבור מבלי שלקחת אותו. התוצאות של אי לקיחת הגל יכולות להיות רבות וארחיב על כך את היריעה בפרק שבו אספר על אי אליו יצאתי, אי המייצר גלים מדהימים, כמו מחשב, צינורות חלולים וכמו בכל מקום באינדונזיה כשעולה שם הים, אתה צריך לדעת טוב טוב את המושג הזה שנקרא ספורט הגלישה. שם האי "scar reef". אחת שתיים שלוש ארבע חתירות ואני מרגיש דחיפה מאחור המשולה לאחת מרכבות ישראל הדוחפת אותי ואילו אני מונח על פסי הרכבת בתוך מריצה בגודל של מטר על מטר, אין שום פרופורציה בין הגוף עליו אני שוכב, לבין כמות המים הדוחפת אותי. אני עם הפנים קדימה, עובר במהרה ממצב של שכיבה לעמידה, מי רוצה להיות שכוב על הגלשן במצב הזה? לכל מי שהיה פעם ברכבת הרים בלונה פארק זו ההרגשה דומה. תהום גדולה נפערת, זה תמיד נראה יותר גבוה בעיניי הגולש, אבל האמינו לי, הייתה שם לוע לא פשוטה ובנוסף מהירות רבה ורעש של מים נשברים בקיצור חגיגה. אני לא מחפש שום תמרונים שום תרגילים רק רוצה לרוץ על הפינה כמה שיותר, ככל שהריצה תתקדם לה הגל יאבד גובה כך אני אומר לעצמי, הגיוני לא? תודה לאל איני נופל, עם חלוף 3-4 שניות אני מבין שניתן לעשות גם קצת up % riding בכדי לצבור מהירות, הגל נפתח ונפתח ונפתח, האדרנלין שמשתחרר בזמן הזה, מטורף, קשה להגיע לרמת ההתרגשות הזו בחיים רגילים, אני ממשיך על הפינה, כשלפתע אני רואה מרחק עשר מטר קדימה משולש נוסף נוצר, קיר מים בהתהוותו עוד יותר גבוה מהגל שאני רוכב עליו. באינסטינקט של רגע, וכנראה לכל מי שרכב על גלים רבים בימי חייו יש את זה, אני מפנה את החרטום שעד כה היה בזוויות אל הגל , אני מפנה את החרטום לכיוון הריף, לכיוון תחתית הים וכל זאת למנוע מהליפ ההולך ומתהווה להישבר עליי, אין לי סיכוי להגיע למקום השבירה של הליפ בטיימינג הנכון, עדיף להיות טיפה למטה, לתת לו להישבר למעלה, שעיקר הכוח והאנרגיה לא יישברו עליי ואז להיעזר בקצף המתגלגל ולהמשיך את הגל הארוך החזק והפראי הזה......... המשך הסשיין, האירועים, סיפורים הפתעות ותובנות נוספות בפרק הבא , פרק כ"ז..... כמו כן בהמשך הפרקים . 1. לגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג, ברוס, מאצ''דו, גורדי, cj , ועוד 2. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל. 3. Padang-padang השם והמיתוס. Nusa-dua .4 הפייפ ליין של באלי. 5. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם. 6.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי, אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד.......... ****הזמנה לכל הגולשים והקוראים: הטיול הבא יוצא ב- 02/05/2011 והחזרה בתאריך ה-17/05/2011 באותו חודש יוצאת עוד קבוצה קטנה של 3 גולשים בתאריך - 17/05/2011 וחוזרת בתאריך- 01/06/2011 לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי. בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם. לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן. יש לי הערכה רבה לאוקיאנוסים באשר הם. אין לי ספק שהמלדיבים, סרי לנקה, קוסטה ריקה קליפורניה, הוואי ועוד רבים אחרים הם ספוטים מדהימים, אך אני בטוח שבאף אחד מהם לא תמצאו את השילוב הכל כך שלם שיש בבאלי, ואת זאת אני כותב לאחר שפגשתי בבאלי תיירים-גולשים, שהגיעו מכל המקומות המצוינים מעלה, וסיפרו לי על כך. אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום. האי באלי אינדונזיה מספק תנאי גלישה לכל רמה גיל ומין. אך לא מדובר בטיול גלישה נטו. מדובר בטיול שבו אתה מגשים ייעוד ומגלה מה באמת עושה לך טוב פנימה. נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 050-5-60-67-67 או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com הצטרפו לקבוצה שלי בפייסבוק ותהיו מעודכנים און ליין בכל ההתפתחויות http://www.facebook.com/group.php?gid=49282111055

2 comments:

  1. ואו, מדהים! לא ידעתי שבאלי היא אזור של גולשים מדופלמים. אלו גלים מטורפים. מפה ישראל נראית כמו מדינה עלובה ואפרורית.

    השבמחק