יומן מסע לבאלי -אינדונזיה-פרק יב'

שטופים במים מתוקים, מרוצים ועם מבט של גולשים שזה עתה סיימו סשיין מעולה, התיישבנו במסעדה-בר ku-de-ta לדרינק קצר. להזכירכם היינו לאחר סשיין נחמד ביותר ב-beach-break ,הראשון שלנו באי. אני נוהג להזמין באינדונזיה בדרך כלל , אחרי סשיינים, את הבירה המקומית שהיא טעימה לי, לא מרה במיוחד, ולא יקרה יחסית.שמה של הבירה הוא bintang שזה באינדונזית כוכב, ואכן על כל בקבוק או פחית של bintang תמצאו איור או הדפסה של כוכב.ההשערה שלי היא שבעלי מפעל הבירה הזה הם מולטימליונרים, וזאת מן הטעם הפשוט, והכל כך נראה לעין בכל מקום, שכלם, המקומיים , המערביים שחיים בבאלי והתיירים מזמינים את הבירה הזאת, ואין לה מתחרים רציניים במדינה בעלת 250 מיליון התושבים הנקראת אינדונזיה.פה ושם תוכלו לראות אנשים עם הייניקן,קרלסברג, או חברות מערביות אחרות, שעולות כפול,אבל מבחינת ייצור מקומי חברה זו היא מונופול.היות ולטיולים שלי לבאלי מצטרפים אנשים מרקעים שונים, וחתכי גיל שונים 60-18 זה כל פעם מרגש אותי מחדש את מי ומה זימן הגורל לאותו טיול, היו חלק מהחבר'ה באותו ערב שהלכו על אלכוהול יקר וכבד יותר כגון: מרטיני וויסקי, בעוד הצעירים והפחות מנוסים באלכוהול הסתפקו בקוקה קולה, ומיצים טבעיים סחוטים. במקומות אקסלוסיבים כאלה בבאלי יש מספר שיקולים של מה להזמין לשתות ואני לגמרי מבין את הגישות השונות.יש כאלה שההיבט הכספי מהווה עבורם שיקול מכריע, כיון, וזאת אני מפרט בשביל שתקבלו פרופורציות, שכוס קטנה של וויסקי משובח עולה ב-ku-de-ta כ-14$ זהו מחיר שבו אתה יכול לסגור בבאלי יופי של ארוחה, והיות ובטיולים הללו מתרגלים למחירים אחרים מאשר בישראל אירופה או ארה"ב, אז המשוואה הזו שלקבל באותו מחיר משקה או ארוחה דשנה היא מכרעת. אם ארחיב מעט את הסוגיה הזו של "הוצאות" בטיול והכוונה ל: שתייה,אוכל, ביגוד, גלשנים ,ציודים, מתנות וכיו"ב, הייתי מחלק את סוגי המטיילים לשלוש קבוצות:
1. אלה שרוכשים דברי מבלי לעשות חשבון ומזמינים ככל העולה על רוחם.2. אלה שתמיד ישוו מחירים ויחשבו מה הם יכולים להזמין ולקנות באותו שווה ערך כספי.3. אלה שחיים על-פי הרגע ולפי מצב הרוח וייקחו החלטה רגעית - דרך אגב ,אני שייך לקבוצה זו.
בכל מקרה הייתה יופי של חגיגה.השתרענו לנו במקום מרכזי, על כ-4 מיטות עץ רחבות בעלות מזרונים עבים וקשיחים, מסביבנו תיירים רבים, חלקם בבגדי יקרות , חלקם בבגדי חוף מדליקים פרי תוצרתם ועיצובם של החברות המובילות בעולם בענף בגדי החוף והגלישה: בילאבונג, קוויקסילבר, ריפ-קרל, ריף ועוד רבים ושונים.גם בענף ייצור הטכסטיל האופנה וההלבשה שמה של אינדונזיה הולך לפניה , ובפרט שמה של באלי . הם ידועים כמקומות שבהם יש לכל החברות שהזכרתי מעלה מפעלים, מתפרות, ומשרדים גדולים.הארכיפלג העצום הזה המונה 17,000 איים מהווה ציר מרכזי בין אירופה ואסיה לבין הצד המזרחי יותר של כדור הארץ, יפן, אוסטרליה וארה"ב. מיקומה הגיאוגרפי, כוח העבודה הזול שבה, התיירות הכה מפותחת שבה, הפילוסופיה ההינדית שנוטה לאהוב ולכבד את האדם ולא משנה מהו מוצאו, היצירתיות והאומנות המושרשת בכל באלינזי, הפתיחות לשינויים ולטרנדים, הדיוק בעבודה ואיכות המוצרים, שלטעמי עולה אלפי מונים על ייצור סיני או תאילנדי, או אחר במזרח, כל אלה גרמו והפכו את באלי למקום שאפשר גם לייצר בו , להתפרנס ממנו, ואין סוף לתחומים והענפים שניתן לגלות שם והאסימונים יורדים אט אט, בקצב של באלי, ללא לחץ, ללא מהירות בקבלת החלטות שאופיינית כל כך לחיים במזרח התיכון, ובישראל בפרט. אם לא נחליט עכשיו אפשר לדחות לאחר כך. ולכן כלם כולל כלם מקומיים, זרים, תיירים, ואנשי עסקים פחות לחוצים בחיי היום יום ,ואת התוצאות חשים במהלך כל יום שחולף. הכל יותר רגוע ויותר זורם, פחות עצבנות ואימפולסביות, לא נשמעות קללות ואין צפצופים מעצבנים, יש נהגים מטורפים, אבל הרבה יותר סבלנות והרבה פחות יוהרה וגסות.השעה הייתה כבר 8 בערב והאלכוהול המשיך לזרום כמים. האחד מבקש מהמלצר עוד וויסקי, השני מרטיני on the rocks , אני מבקש לעצמי עוד bintang , להזכירכם, זוהי הבירה המקומית עליה הרחבתי בתחילת הפרק, ו"הילדים הטובים" שבחבורה, שלא היו בהכרח ילדים, הזמינו קוקה קולה או fanta .שרועים על המיטות עם הפנים אל הים, chill out music ברקע, (כאן המקום לציין כי לבאלי מגיעים גדולי ה-d.j מכל העולם למסיבות ואירועים שונים) באופק פנסים קטנים של דייגים אינדונזים על סירות קטנות.המחזה הזה הרשים והפליא אותי מאז ומעולם.לא יכולתי להסביר לעצמי , כיצד זה שהם, הדייגים האינדונזים, עובדים ושוהים לילות שלמים בתוך האוקיאנוס האדיר הזה, ששמו הולך לפניו, האוקיאנוס ההודי.מקופלים בתוך סירות העץ הזעירות הללו, סירות המשולות לקליפת אגוז , חלשות בלתי מוגנות חשופות לכל פגע, ובכל זאת התופעה הזו קיימת אלפים בשנים.מהיכרותי רבת השנים עם אוקיאנוס זה, אני יודע שהוא יכול במחי רגע להפוך מאוקיאנוס רגוע ושקט,לאוקיאנוס קוצף ועצבני, כזה שיכול להטביע את הגדולה שבספינות והכבירה שבמשחתות, אוקיאנוס שבשניות יכול להפוך ממצב דומה לזה הקיים באגמים ובימות סגורות, ללא שום תנועה וזרימה, לאוקיאנוס עם פלטות מים עצומות בנועה וזרמים כה חזקים, שאפילו סירות בעלות 3 מנועי Yamaha , 50 כ"ס כל אחד מהם, צריכים לעבוד בשיא כוחם במשך 30 דקות בכדי לגמוע מרחק של 200 מטרים, can you believe ? (הסיפור המורחב יופיע בהמשך יומן המסע, בפרק שבו אספר על ה-boat trip לאי לומבוק , ולספוט הנדיר והמפורסם desert-point ) .
סשיינים נדירים, בילויים, אוכל והרבה אוכל , איזה תותחים מעולם הגלישה פגשנו ובקיצור הרפתקאותנוספות עם המון מידע, בפרק י"ג –הפרק הבא,............

בהמשך הפרקים .
1. להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג, ברוס, מאצ''דו, גורדי, cj , ועוד 2. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל. Padang .3 Padang השם והמיתוס. Nusa dua - הפייפ ליין של באלי.4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........

הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:
לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים, נראה לי שטיול לבאלי
במחיר של 4000$ ל-22 ימים שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.
אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.
נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com
הטיול הבא : 29/09/2009 –יש סיכוי שתהיה סטייה בכמה ימים
לכאן או לכאן-ההרשמה פתוחה עדיין.

יומן מסע לבאלי -אינדונזיה-פרק יא'

אף על פי שגלשנו בחוף עם קרקע חולית, חוף שגולשים המגיעים לאינדונזיה ממקומות שתרבות הגלישה מושרשת בהם, כגון : הוואי, אוסטרליה, דרום-אפריקה וכיו"ב , היו מגדירים אותו כחוף לילדים, לנו , גולשי אגן הים התיכון, הוא היה בסדר גמור ואף למעלה מזאת. הרהורים חלפו בראשי לגביי שאר החבר'ה, שנשארו רדומים במלון, ואלה שיצאו עם קטנועים לסיבוב היכרות עצמאי באזור. חשבתי לעצמי שהם מפסידים יופי של גלים, משהו רך יותר, עם מינימום סיכונים, רכיבה ארוכה, ללא צינור כמעט, אבל יופי של מבנה של גל , easy take off, נוף מדהים הנגלה אל העין בעודך יושב במים בהמתנה לסט שיבוא ועם הפנים לחוף, של הרצועה שבין air-port left לפט ועד לפאתי canngu . הכול רגוע, הכול שקט, קצב היום יום מאט והופך לחוויה חזקה ורוחנית, התרוממות רוח והרמוניה. לטעמי אין שום הרגשה שתשווה לזו. החבר'ה הרגישו טוב במים. האחד חוזר אחרי גל שלקח ושואל "ראית את הגל שלי דרור" האחר שואל מישהו אחר מחברי הקבוצה, " גבר, איך הולך לך בינתיים?". כאן המקום לחדד ולספר, כי לטיולים שלי מצטרפים אנשים שאינם מכירים האחד את השני, אנשים ממקומות שונים בארץ , גילאים שונים, רקעים שונים, גישות שונות לגביי החיים, והלכי רוח מגוונים.רצוי להיות מאד סבלני בסוג כזה של טיול, לוותר טיפה על ההרגלים האישיים שאתה רגיל אליהם בחיי היום יום כשאתה לבד עם עצמך בארץ, לעשות השתדלות קלה, להיות סבלני וסובלני ואז קורה הרבה שנוצרות ידידויות נפלאות , שממשיכות גם אחרי שחוזרים מהטיול לארץ, כיון שהבסיס להיכרות שבין האנשים, גברים לגברים, גברים לנשים, נשים לנשים, הבסיס מקורו באי האנרגטי הזה הנקרא באלי, וסוג הפעילות היצרית והאמוציונאלית הזאת שנקראת גלישה.השמש החלה לשקוע במערב, האופק היה שטוח לחלוטין, ושום ענן לא נראה בשמיים.כמי שמכיר את באלי בתקופה זו של השנה, ומעיון בטבלת הגאות והשפל, ציפיתי לשינוי העתיד להגיע בכל רגע , הן במבנה הגלים, הן בתדירות, והן בתנועה והזרימה של המים. ידעתי כי אנו עומדים להיכנס למצב קיצוני יותר של low tide , מצב שיכול להיות נפלא ויעיל, לגולשי צינור, אבל בחוף שהוא beach- break כגון זה שבו גלשנו באזור ה-kudeta , הזמן הטוב ביותר לגלוש שם לרב הוא כשזה med-tide ועובר ל-high tide וכמו כן כשזה high tide ועובר ל-med tide .סביר להניח בגלל שהקרקע היא חולית , ואינה ריף , מה שקורה זה שכאשר יש מעט מים, בניגוד למה שקורה בריף ובקרקעיות סלעיות הוא שהחול הנע אינו מחזיק את הגל, ואינו יוצר את הפינה הנוצרת ב-low tide בקרקעיות שהן סלעים, והתוצאה היא של גלים שהרבה יותר קשה להם להישבר, תדירות הגעת הגלים הולכת והופכת להיות הרבה יותר איטית , וכמו כן הרבה יותר גלים נשברים במכה אחת closing-out , והגולשים צריכים להיות יותר בררנים בבחירת הגלים, מצב שאינו קיים כמעט , כשיש הרבה מים, מצב שבו אתה לוקח כל גל שמגיע.ואכן את שחזיתי קרה. זה בדרך כלל מלווה בסט גבוה אחרון, מעין איתות של הים לגולשים הנמצאים בתוכו, שהגיע העת לצאת , לשטוף את הגלשנים ואת הגוף במים מתוקים, ולהתכונן לערב המגיע עם כל מה שמשתמע מכך ארוחת ערב טובה, בילויים, והמתנה ליום המחר- יום שבאי באלי הוא יום שאינו דומה לקודמו ,שום גל אינו חוזר על עצמו באי הנפלא הזה, אף על פי שמדובר במכונת גלים משומנת מדהימה, ומדויקת ,ההרפתקאות שילוו אותך בדרכך לספוטים ובחזרה מהם תמיד מעניינות ומרתקות.
חלקה העליון של כיפת השמש החליק באלגנטיות אל קו האופק הרגוע.קו שמש דק כתום ועדין בקוטר של חצי סנטימטר, ניבט מן החוף , בשעה שהחבורה הישראלית החלה אט אט לצאת מן המים.ישבתי וחיכיתי על החול הרטוב והקשה לאחרון האנשים שייצא מן המים, וכשזה קרה, הובלתי את כל החבורה לכיווןהמקלחות המצויות בתוך המסעדה/בר kudeta , שעל שמו קרוי החוף.הכניסה למתחם המסעדה היא ממש בעלייה מהחול לכיוון החניה. אין צורך ללכת מסביב, או ללכת להחליף בגדים , מבגדי גלישה לבגדים יבשים, פשוט יוצאים מהמים ונכנסים. אין פה רשמיות או גינונים מיותרים ,כולם מבינים שהם נמצאים על חוף ים וחיים עם זה בכיף.בירכתי (ברכה שהיא בעצם שאלה) את השומר המצוי בכניסה בברכת apa kabar שפירושה מה שלומך? והוא ענה לי בחיוך צחור מאוזן לאוזן bagus שמשמעותו-הכל בסדר.המעבר הקצר שבין חולות הים למקלחות הממוקמות בצדי המתחם היה משופע וזרוע בכ-50 מיטות מתקפלות, ספק מיטות שיזוף ספק מיטות להתרגעות, עשויות מעץ אינדונזי מלא, חזק ובלתי מתכלה, ועטופות בכיסויים מרהיבים.אין ספק, וזאת ניתן לקרוא בכל המגזינים בעולם העוסקים בעיצוב וארכיטקטורה, הבאלינזים אלופים בתחומים אלו. הם נולדים והולכים לעולמם כאומנים.דבר המושרש בפילוסופיה ההינדית המקומית ומלווה את הבאלינזי לאורך כל מעגל החיים.על המיטות ישבו תיירים ותיירות מכל רחבי העולם, חלק גולשים, חלק אנשי עסקים, משפחות, דוגמנים ודוגמניות ערב רב של אנשים. היה ניתן להבחין גם באינדונזים לסירוגין, אך באלינזים לא היו שם כלל וכלל.כדאי להבין כי המשכורות הממוצעות באינדונזיה נעות בטווח ל 100-70 דולר לחודש.לשבת במקום מעין זה, ה-kudeta , הוא לוקסוס שהבאלינזים אינם יכולים לאפשר לעצמם מבחינה כלכלית.מעבר לכך , הבאלינזים חיים בקהילות סגורות ושומרים באדיקות על המבנה של התא המשפחתי.
התחככות עם בני המערב אינה מעניינת אותם במיוחד, ולעולם לא ייתכן מצב שבו מערביים יהיו חלק בלתי נפרדמהסביבה בבאלי, אך יחד עם זאת הם מסבירי פנים ואדיבים ברמות כאלה שהלוואי ואנו הישראלים היינו לומדים ולו מעט מהם. הבאלינזים חיים באזורים ובכפרים צמודים זה לזה, ולכן יש המון חמולות הקשורות האחת לשנייה בקשר דם קרוב או רחוק יותרלא מקרי הוא הדבר, שניתן לראות אסייתים מהפיליפינים מסין או מתאילנד מפוזרים בעולם ועובדים בעבודות כאלה ואחרות, במשכורות הגבוהות פי כמה מהמשכורת אותה הם מרוויחים בארצם, אך כמעט לא תראו באלינזי עובד וחי מחוץ לבאלי, ולא משנה איזה סכום יציעו לו. אומנם ניתן לראות קהילה אינדונזית לא קטנה בהולנד, אך זאת מן הטעם הפשוט שההולנדים שלטו באינדונזיה בתקופות שונות בהיסטוריה, הן במאה ה-17 והן בתחילת המאה ה-20והתקיימו הרבה נישואיי תערובת. הבאלינזים אוהבים את האי שלהם אהבה ללא תנאי. הטקסים, האמונה, המבנה בתוך המשפחה, הקאסטות, המזון, הפולחן, העיסוקים, האומנות והאגדות נשתמרו במשך דורות.הם אוהבים את המציאות שלהם אף על פי שלעיתים נתקלתי בסיפורים עצובים וקשים.מעולם לא ראיתי כאלה אנשים שכל כך שמחים בחלקם ושלמים עם גורלם.
היכן אכלנו , איפה בילינו , איזה דמויות מעולם הגלישה פגשנו ובקיצור הכל, בפרק י"ב –הפרק הבא,............

הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:
לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים, נראה לי שטיול לבאלי
במחיר של 4000$ ל-22 ימים שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.
אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.
נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com
הטיול הבא : 29/09/2009 –יש סיכוי שתהיה סטייה בכמה ימים
לכאן או לכאן-ההרשמה פתוחה עדיין.

יומן מסע לבאלי -אינדונזיה-פרק י'

מכה של מים קרירים הכתה בנו עת פידלנו למעלה, לכיוונה של השמש , לכיוונם של הגלים הגבוהים יותר, לכיוונה של דבוקת הגולשים שישבה לה במרחק של 100 מטר מהחוף, עמוק במים. אחד מהדברים שלמדתי עם השנים באינדונזיה, הוא, שלרוב עדיף להיות באזור של הגולשים, היכן שהם מתרכזים, כיון שהמקומיים מכירים את הים הזה כל כך טוב, כמו כן האוסטרלים והאמריקאים שקריאת המפה הימית כל כך ברורה להם,
ודי להם באיזה שהיא מהמורה במים כדי להבחין שסט גדול מגיע.אין מה לעשות ויש להשלים עם עובדה זו, כמו כל דבר בחיים, ידע והתמחות בכל תחום שהוא בחיים נרכש ע"י למידה וניסיון, בין אם מדובר במקצוע לחיים, בתחום התעניינות ולבטח באם תחום העיסוק הוא ימי. שכן האדם במהותו הוא יצור יבשתי, והרבה יותר קל לו לתמרן על הקרקע ולהתמודד עם שאלות ובעיות. במים ההתנהלות מורכבת וקשה יותר וככל שבידך ידע פרקטיקה וניסיון, התנועה שלך במים זורמת הרבה יותר, הביטחון העצמי שלך גבוה יותר, ויכולת המיצוי האישית גבוהה יותר. אין ספק שיש בזה הרבה כוח ויופי , להיות עם עוד 6 ישראלים בדרך לפיק. כשאתה חותר עם עוד כמה אנשים, והמים הם יחסית שקטים, שמן שכל כך טיפוסי לאינדונזיה, נשאר מאחור מן שובל כזה יפה של הגלשנים שמתקדמים, ושל החרבות שחותכות את המים כמו חמאה מותכת הנמרחת על לחם שזה עתה יצא מן התנור. אני בפירוש יכול להגיד שאנשים שמטיילים אתי, מגיעים לנקודות הכי קרובות ביניהם, ולעומקים הכי גדולים בדקות האלה שהם ביחד במים, בדרך לפיק , בזמן הגלישה עצמה, ובהמתנה להתקפות. וזה דבר שדי קל להסבירו. כשאתה במים, בטיול גלישה מעין זה, כל הציויליזציה, ההסחות למיניהן, הבעיות, והאנרגיות הפחות טובות , נשארות על קו החוף. המים, מכוחם הטבעי, נותנים לגולש להרגיש רגוע יותר, יותר מפויס, ועם רצון שלכולם יהיה טוב ובכיף, ואולי אלמנטים אלה הם שמבדילים את הגלישה, מכל ספורט אחר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני איני "מריה הקדושה" ולא פעם יצא לי בארץ להתרגז על גולשים להתווכח, ולגדף, אבל כשאני בחו"ל זה כמעט לא קורה לי, וזה כנראה בגלל המציאות הישראלית שהיא כל כך סבוכה, לוחצת ואימפולסיבית. בכל מקרה הגענו לדבוקת האנשים, ובחרנו לעצמנו כל אחד ואחד את האזור שלו. אני משוכנע שתזדהו איתי לגביי העניין הזה שכשאתה נכנס למים, לא משנה אם זה בארץ או בחו"ל , ויושבים כבר אנשים שגולשים מזה מספר שעות, כל העיניים מופנות אלייך, וכל תשומת הלב ממוקדת בך, וזו מבחינתי הרגשה שמעוררת השראה, הרגשה שדוחפת אותי קדימה "להשתגע" על כל גל שיבוא, לא משנה לי עם זה הר או לא , אני הולך עליו. (אם להיות אמיתי עד הסוף, בדרך כלל אני גם מתכסח בגל הזה כמו ילד......חחחהההה) נכנסו לקצב. זה לוקח גל left השני לוקח right אך כל הגלים הם לא הסטים הגדולים באמת. ברצוני שוב להזכיר לאלה ששכחו, נכנסנו לחוף שהוא ההמשך של kuta beach וההמשך של legian beach שם החוף הוא ku-de-ta beach ושמו ניתן לו על שם המסעדה-בר הממוקמים בחוץ. מדובר בחוף שהוא 100% beach break דהיינו חוף עם קרקע חולית,חביב ביותר, בדרך כלל חוף שנערכים בו שיעורי גלישה למתחילים, הגל בו רך ולרוב לא מתפתחים בו גלים מושלמים. יחד עם זאת כשהסוול מכה בבאלי, החוף הזה יכול לנפק הרים. אני זוכר שקראתי במגזין –surfer שהרצועה הזו שבין kuta-beach ועד לאזור של kudeta beach ועוד טיפה צפונה, נחשבת לאחת מהשבירות החוליות החזקות בעולם. כמות המים הכובד והאורך שנשברים שם ביום גבוה , היא פשוט מפחידה. אני זוכר שבשנת 2000 , הפעם הראשונה שבה הגעתי לחוף הזה, ביחד עם אחי , ארז, וחבר ילדות שלו בשם טל, שמעולם לא גלש , וזה היה אחד מניסיונותיו הראשונים לעלות על גלשן, נכנסנו בים של מטר-מטר וחצי באטרף למים. לא היה לי ברור אז למה החוף ללא גולשים , והכיצד זה שאנחנו לבד במים. אומנם המים נראו חומים ולא מזמינים, והגלים לא היו קריסטל וארוכים ,אך בכל זאת היה גובה מספק, והיה נראה שאין שום בעיה לעשות את הגלים האלה ובכיף. אך הכניסה למים כבר הבהירה שאנו בפתחה של מלחמת עולם שלישית. כמה שלא חתרת פשוט נשארת במקום, ואם נשבר עלייך סט מפחיד , לא זו בלבד שלא שנשארת במקום אלא מצאת עצמך 10 מטר מאחור. אל תשכחו שהיינו בנוסף עם גולש חדש , שלמזלנו לא נכנס לפאניקות מיותרות, בחור קשוח, כך שהיה הרבה יותר רגוע במים יחסית ,מאשר אם היינו מוצאים עצמנו עם גולש מתחיל הנכנס לפאניקות מיותרות, הייתה תחושה של מאבק אינסופי בקצפים ובגלים בצורת המשולשים שלא הפסיקו להיערם לעלות ולהישבר עלינו שם.
עם חלוף הדקות, הבנו שיהיה זה בלתי אפשרי לקחת גלים. כל גל אליו חתרת וניסית להיכנס אליו יצר זווית בלתי אפשרית לירידה, ותהום עמוקה נפערה מתחת. תשומת הלב שלי ושל אחי הייתה בעיקר לחבר השלישי.
כאחד שבקושי יודע לשכב על הגלשן, הוא גילה אומץ בלתי רגיל, ואף ניסה לחתור למספר גלים. היה ברור שעדיף לראות את הים מבחוץ, לשתות איזה מוחיטו ב-kudeta לשכב על המיטות
המונחות בחוץ ולבקש עיסוי לכפות הרגליים והגב מהמקומיים, בעבור 5 דולר, ולא להישאר במים הכל כך
חזקים צפופים והמגיעים מכל עבר. אבל אז הבנו שגם לצאת החוצה יהיה לא פשוט. הזרם סחב בעוצמה אל תוך הים, מספיק שהיית נשאר על מקומך ל-30 שניות, וכבמטה קסם היית מוצא את עצמך 20 מטר עמוק יותר בתוך המים. המטרה הייתה אחת ל...צ....א....ת החוצה. היות וגלים בלתי אפשרי היה לקחת , החלטנו פשוט לחתור לכיוון החוף, במטרה שישברו עלינו גלים , וכך נוכל להתקדם לכיוון החוף. היה די ברור שכל גל שיישבר על כל אחד מאתנו , יזעזע אותנו קשות , יערבב ויעשה בנו שמות, אך הכמיהה לחוף ולאזור הפסטורלי הייתה חזקה מהכל.
איך יצאנו מזה , מה עוד היה, מה למדנו, ושאר החוויות בפרק יא , הפרק הבא............

בהמשך הפרקים .
1. להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג, ברוס, מאצ''דו, גורדי, cj , ועוד 2. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל. Padang .3 Padang השם והמיתוס. Nusa dua - הפייפ ליין של באלי.4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........

הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:
לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים, נראה לי שטיול לבאלי
במחיר של 4000$ ל-22 ימים שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.
אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.
נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com
הטיול הבא : 29/09/2009 –יש סיכוי שתהיה סטייה בכמה ימים
לכאן או לכאן-ההרשמה פתוחה עדיין.

יומן מסע לבאלי -אינדונזיה-פרק ט'

שניות לפניי כניסה למים......בפעם הראשונה עם חבריי הקבוצה ב-beach break , למען האמת לא ידעתי איך לאכול את זה. כיף של פעם ראשונה.תמיד זה מרגש ומחזיר אותי לילדות. אותה הרגשה של שער שהייתי מבקיע בשכונה בימי שישי כשהייתי בן 12, אותה הרגשה של נשיקה עם הבת שהכי רציתי במסיבות בגיל 14, אותה הרגשה של המסיבות של תל אביב של פעם בימי שירוקו והפינגווין, בקיצור אטרף.
מצד ימין שלנו המסעדה/בר/חלקת אלוהים קטנה בשם ה-ku-de-ta , מקום שמדי ערב מקבץ אליו את רוב המטיילים ובעלי העסקים המערביים של באלי. כמו כן מקבץ אליו אוסטרליות מדהימות, אמריקאיות שזופות ומוקפדות, יפניות ויפנים רבים, ואין סוף איטלקים ואיטלקיות.בקיצור ערב רב של לאומים שונים, וכולם ללא יוצא מן הכלל עם אור בעיניים שמחת חיים וחיוכים.אם בארץ יש לנו מקומות כמו שלוותה, טופסי או nine beach , קחו את כל אלה תכפילו בשטח הגדול פי שתיים, בעיצוב היפה מאצלנו בפי חמש, באנרגיות אנושיות החזקות פי 10, וכל המקום הפתוח המיוחד והעליז הזה משקיף על גולשים הרוכבים על גלים ללא סוף, ושקיעות שהכתב לא יוכל לתאר לעולם.
מצד שמאל שלנו, ניתן לראות את kuta-beach ,את air port left, ובקצה הרחוק היה ניתן לראות את אזור ה-bukit ואת הפינה המפורסמת של uluwatu.
מיהרתי לשים את מפתחות הרכב אצל אחד משומרי המקום, שאותו אני מכיר שנים, דאגתי לברר אתו שהוא נשאר עד השקיעה, כי בהכירי את עצמי ולפי הדיבורים בין חברי הקבוצה, ידעתי שנצא מהסשייין הזה רק כשהאוקיאנוס "יזרוק" אותנו בלילה למלון. בגדול אני איני ממליץ לגלוש באינדונזיה עד החשיכה המוחלטת, אך כיוון שמדובר באזור שמאוכלס באנשים מחוץ למים, העובדה שזהו beach-break , וכיוון שזה היה יום לא גבוה במיוחד הרשיתי לעצמי ולחברי הקבוצה לזרום עם הקול הפנימי. בהמון מקומות בבאלי ובאינדונזיה בכלל, לצאת בחושך זה לא דבר חכם בלשון המעטה. הסכנות וההפתעות שהמקום הזה מייצר הם אינסופיות. בקליפת אגוז, ובכדי לא להקדים את הכתוב בפרקי היומן הבאים רק אציין, כי עוצמת אוקיאנוס זה, השינויים המהירים שבו, מגוון היצורים החיים בו, כמות העצמים החיים והלא חיים שבתוכו, שלפעמים נגלים לעין ,ולפעמים צצים משום מקום , הפרשי הגאות והשפל, והריפים שלו הם סיבה מספקת וראויה להיות תמיד במצב של ערנות וכוננות.
עם כל התענוגות שבו, הגלים הכל כך מדהימים שלו, המים הצלולים והפחות מלוחים מימי הים התיכון, התנועה הבלתי פוסקת שלו , היצורים הימיים המקסימים שבו, והנופים הכה קדמוניים הניבטים מתוכו אל היבשה, אני מציע לכולם לזכור תמיד את הגבולות שלנו כבני אדם לעומת פלא טבע זה.
ירדנו לחול, apa kabar שזה מה שלומך? באינדונזית, נאמר על ידי לכל אינדונזי שנקרא בדרכי. כיון שהרצועה שבין ku-de-ta למים רצופה בעשרות רוכלים המנסים למכור לך מכל הבא ליד, מפרטי לבוש ,צמידים, שעונים, עבודות עץ , סרונג, משקפי שמש, וכלה בעפיפונים ולוחות שחמט, אתם בוודאי מבינים כי קריאת apa kabar נאמרה על ידי לפחות 20 פעמים, אבל מבחינתי זה כיף , זה מרגיע אותי, וזה תמיד יפתח את ליבו של האינדונזי אליי. הפילוסופיה שלי אומרת שאותו רוכל קטן בחוף הים , ברגע שהוא רואה שמחייכים אליו ושואלים לשלומו , תמיד יראה בי, בנו הזרים , אנשים עם vibe טוב, ובדרך זו או אחרת איחול של דברים טובים יחזור אליי ,אלינו, בצורה חיובית כזו או אחרת. כנראה שכמות הפעמים הגדולה בה ביקרתי בבאלי, עובדת ומחלחלת לתוכי , גם אם איני שם לב לכך, ואימצתי במהלך השנים את אחד המוטיבים המרכזיים בדת הה ינדו , "הקארמה". אשר תעשה הוא שיחזור אלייך. איך אמרה לי פעם רוכלת אינדונזית בחוף הים" תאמין לי jaguar , זהו שם החיבה שלי באינדונזיה, לעולם הבא אדם אינו לוקח אתו שום דבר, אך בעולם זה לאחר מותו, יישאר שמו הטוב באם עשה מעשים טובים , ולהפך, ולפיכך כדאי לו לאדם שבגלגול זה , בעולמנו, יעשה ככל שהוא יכול בכדי להיטיב עם בני האדם ולעשות מעשים טובים" .
המשכנו לכיוון המים, וכחמישה מטר לפניי שפת המים נעצרתי. חלק מחברי הקבוצה לא הבין מדוע נעצרתי ונתן בי מבט משתאה, אך כשהנחתי את הגלשן על החול, והתחלתי בריצה קלה לאורך החוף הבינו כלם כי רצוי לעשות חימום לפניי הכניסה, והם כמוני החלו בריצה קלה. כשהרגשתי שהעליתי דופק, והתחלתי להתנשף קלות, עברתי לסדרה של תרגילים ומתיחות. ביקשתי מחברי הקבוצה להיות קשובים לגופם, ולעשות את הדברים בהדרגה תוך כדי הקשבה לקול הפנימי שלהם. במידה והתרגיל מתחיל לכאוב הם משיגים תוצאה הפוכה, שאינה רצונית.
אני זוכר את עצמי בשנת 2000 , השנה בא הגעתי לבאלי לראשונה, עושה חימום של דקה מקסימום ונכנס למים. עם חלוף השנים ועם כמות האנשים הבלתי נגמרת שפגשתי, בין אם היו אלה גולשים חביבים וחובבים מאוסטרליה, אמריקה, ברזיל, יפן, או אירופאים, או בין אם היו אלה מקצוענים שאנו רואים בסרטים, למדתי מהם שאין דבר כזה לא לעבוד על הגוף לפחות 10-15 דקות לפניי סשיין גלישה. זה פשוט לחטוא לגוף להיכנס ללא הכנה מוקדמת ורצינית. עשינו תרגילים שונים ומגוונים. לא היה איבר מהאיברים הפעילים בזמן הגלישה שלא נתתי עליו את הדעת, ולא מתחתי אותו ולו קלות.
זהו זה. הגענו לשפת המים.קצפים וזרמים שאיננו מורגלים בהם הרטיבו את כפות רגלינו. "איזה קור מנגל" צעק לעברי אחד מהחבר''ה, " חכה עוד כמה דקות לא יהיה לך כבר קר" עניתי לו. ידעתי שבתוך כעשרים דקות חום גופו יסתגל לטמפרטורת המים, ידעתי גם שהדרך למעלה, והמעבר הל כאורה פסטורלי למקום שבו ישבו כל שאר הגולשים תהיה כרוכה בפידול שחברי הקבוצה אינם מורגלים בו, ולפיכך היה לי ברור שבעת מאמץ מוגבר הגוף יתחמם וכבר לא יהיה לאף אחד קר. הדבר דומה לימי החורף בארץ. הכניסה למים מרגישה מעיקה וטורדנית , אך איך שאתה מתחיל לחתור, לתפוס גלים, לעלות ולרדת לעלות ולרדת, פתאום תחושת הקור נעלמת כלא הייתה, וכך גם במקומות שהמים בהם בטמפרטורה של 24-25 מעלות צלזיוס. הים לא היה גבוה במיוחד, אך יחד עם זאת ים שאם הייתם מסתכלים במצלמות של "inter-surf” (כאן המקום להודות לבעלים ניר אלמוג ואיציק ענבי, על כך שהקפיצו אותנו כל כך הרבה שנים קדימה בהתקינם מצלמות ב-6 חופים מרכזיים בישראל), ורואים את הגלים האלה הייתם טסים לים , וגולשים על הגלים הכי טובים שלכם מאז ומעולם. יחד עם זאת למען האמינות והרצינות, אין מדובר בגלים הטובים ביותר של אינדונזיה, כיון שאחרי הכל זהו beach-break , אבל לגולש הישראלי , האיטלקי, או כל גולש המגיע מאגן הים התיכון זהו חלום ענק.
הפסים נראו טוב, צבע המים בגוון ירקרק, שנתן אפשרות לקרני האור לעבור דרך הגל ולהקרין על הגולש, זה היה רגע של התעלות והתרוממות נפש.
הסתכלתי על החבר''ה שלי הישראלים, חבריי לקבוצה, לכולם היה מרוח חיוך של ניצחון על הפנים..................
איך גלשנו, מה היה, מה למדנו, וכל החוויות בפרק י'', הפרק הבא............
הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:
לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים, נראה לי שטיול לבאלי
במחיר של 4000$ ל-22 ימים שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.
אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.
נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com
הטיול הבא : 29/09/2009 –יש סיכוי שתהיה סטייה בכמה ימים
לכאן או לכאן-ההרשמה פתוחה עדיין.