שניות לפניי כניסה למים......בפעם הראשונה עם חבריי הקבוצה ב-beach break , למען האמת לא ידעתי איך לאכול את זה. כיף של פעם ראשונה.תמיד זה מרגש ומחזיר אותי לילדות. אותה הרגשה של שער שהייתי מבקיע בשכונה בימי שישי כשהייתי בן 12, אותה הרגשה של נשיקה עם הבת שהכי רציתי במסיבות בגיל 14, אותה הרגשה של המסיבות של תל אביב של פעם בימי שירוקו והפינגווין, בקיצור אטרף.
מצד ימין שלנו המסעדה/בר/חלקת אלוהים קטנה בשם ה-ku-de-ta , מקום שמדי ערב מקבץ אליו את רוב המטיילים ובעלי העסקים המערביים של באלי. כמו כן מקבץ אליו אוסטרליות מדהימות, אמריקאיות שזופות ומוקפדות, יפניות ויפנים רבים, ואין סוף איטלקים ואיטלקיות.בקיצור ערב רב של לאומים שונים, וכולם ללא יוצא מן הכלל עם אור בעיניים שמחת חיים וחיוכים.אם בארץ יש לנו מקומות כמו שלוותה, טופסי או nine beach , קחו את כל אלה תכפילו בשטח הגדול פי שתיים, בעיצוב היפה מאצלנו בפי חמש, באנרגיות אנושיות החזקות פי 10, וכל המקום הפתוח המיוחד והעליז הזה משקיף על גולשים הרוכבים על גלים ללא סוף, ושקיעות שהכתב לא יוכל לתאר לעולם.
מצד שמאל שלנו, ניתן לראות את kuta-beach ,את air port left, ובקצה הרחוק היה ניתן לראות את אזור ה-bukit ואת הפינה המפורסמת של uluwatu.
מיהרתי לשים את מפתחות הרכב אצל אחד משומרי המקום, שאותו אני מכיר שנים, דאגתי לברר אתו שהוא נשאר עד השקיעה, כי בהכירי את עצמי ולפי הדיבורים בין חברי הקבוצה, ידעתי שנצא מהסשייין הזה רק כשהאוקיאנוס "יזרוק" אותנו בלילה למלון. בגדול אני איני ממליץ לגלוש באינדונזיה עד החשיכה המוחלטת, אך כיוון שמדובר באזור שמאוכלס באנשים מחוץ למים, העובדה שזהו beach-break , וכיוון שזה היה יום לא גבוה במיוחד הרשיתי לעצמי ולחברי הקבוצה לזרום עם הקול הפנימי. בהמון מקומות בבאלי ובאינדונזיה בכלל, לצאת בחושך זה לא דבר חכם בלשון המעטה. הסכנות וההפתעות שהמקום הזה מייצר הם אינסופיות. בקליפת אגוז, ובכדי לא להקדים את הכתוב בפרקי היומן הבאים רק אציין, כי עוצמת אוקיאנוס זה, השינויים המהירים שבו, מגוון היצורים החיים בו, כמות העצמים החיים והלא חיים שבתוכו, שלפעמים נגלים לעין ,ולפעמים צצים משום מקום , הפרשי הגאות והשפל, והריפים שלו הם סיבה מספקת וראויה להיות תמיד במצב של ערנות וכוננות.
עם כל התענוגות שבו, הגלים הכל כך מדהימים שלו, המים הצלולים והפחות מלוחים מימי הים התיכון, התנועה הבלתי פוסקת שלו , היצורים הימיים המקסימים שבו, והנופים הכה קדמוניים הניבטים מתוכו אל היבשה, אני מציע לכולם לזכור תמיד את הגבולות שלנו כבני אדם לעומת פלא טבע זה.
ירדנו לחול, apa kabar שזה מה שלומך? באינדונזית, נאמר על ידי לכל אינדונזי שנקרא בדרכי. כיון שהרצועה שבין ku-de-ta למים רצופה בעשרות רוכלים המנסים למכור לך מכל הבא ליד, מפרטי לבוש ,צמידים, שעונים, עבודות עץ , סרונג, משקפי שמש, וכלה בעפיפונים ולוחות שחמט, אתם בוודאי מבינים כי קריאת apa kabar נאמרה על ידי לפחות 20 פעמים, אבל מבחינתי זה כיף , זה מרגיע אותי, וזה תמיד יפתח את ליבו של האינדונזי אליי. הפילוסופיה שלי אומרת שאותו רוכל קטן בחוף הים , ברגע שהוא רואה שמחייכים אליו ושואלים לשלומו , תמיד יראה בי, בנו הזרים , אנשים עם vibe טוב, ובדרך זו או אחרת איחול של דברים טובים יחזור אליי ,אלינו, בצורה חיובית כזו או אחרת. כנראה שכמות הפעמים הגדולה בה ביקרתי בבאלי, עובדת ומחלחלת לתוכי , גם אם איני שם לב לכך, ואימצתי במהלך השנים את אחד המוטיבים המרכזיים בדת הה ינדו , "הקארמה". אשר תעשה הוא שיחזור אלייך. איך אמרה לי פעם רוכלת אינדונזית בחוף הים" תאמין לי jaguar , זהו שם החיבה שלי באינדונזיה, לעולם הבא אדם אינו לוקח אתו שום דבר, אך בעולם זה לאחר מותו, יישאר שמו הטוב באם עשה מעשים טובים , ולהפך, ולפיכך כדאי לו לאדם שבגלגול זה , בעולמנו, יעשה ככל שהוא יכול בכדי להיטיב עם בני האדם ולעשות מעשים טובים" .
המשכנו לכיוון המים, וכחמישה מטר לפניי שפת המים נעצרתי. חלק מחברי הקבוצה לא הבין מדוע נעצרתי ונתן בי מבט משתאה, אך כשהנחתי את הגלשן על החול, והתחלתי בריצה קלה לאורך החוף הבינו כלם כי רצוי לעשות חימום לפניי הכניסה, והם כמוני החלו בריצה קלה. כשהרגשתי שהעליתי דופק, והתחלתי להתנשף קלות, עברתי לסדרה של תרגילים ומתיחות. ביקשתי מחברי הקבוצה להיות קשובים לגופם, ולעשות את הדברים בהדרגה תוך כדי הקשבה לקול הפנימי שלהם. במידה והתרגיל מתחיל לכאוב הם משיגים תוצאה הפוכה, שאינה רצונית.
אני זוכר את עצמי בשנת 2000 , השנה בא הגעתי לבאלי לראשונה, עושה חימום של דקה מקסימום ונכנס למים. עם חלוף השנים ועם כמות האנשים הבלתי נגמרת שפגשתי, בין אם היו אלה גולשים חביבים וחובבים מאוסטרליה, אמריקה, ברזיל, יפן, או אירופאים, או בין אם היו אלה מקצוענים שאנו רואים בסרטים, למדתי מהם שאין דבר כזה לא לעבוד על הגוף לפחות 10-15 דקות לפניי סשיין גלישה. זה פשוט לחטוא לגוף להיכנס ללא הכנה מוקדמת ורצינית. עשינו תרגילים שונים ומגוונים. לא היה איבר מהאיברים הפעילים בזמן הגלישה שלא נתתי עליו את הדעת, ולא מתחתי אותו ולו קלות.
זהו זה. הגענו לשפת המים.קצפים וזרמים שאיננו מורגלים בהם הרטיבו את כפות רגלינו. "איזה קור מנגל" צעק לעברי אחד מהחבר''ה, " חכה עוד כמה דקות לא יהיה לך כבר קר" עניתי לו. ידעתי שבתוך כעשרים דקות חום גופו יסתגל לטמפרטורת המים, ידעתי גם שהדרך למעלה, והמעבר הל כאורה פסטורלי למקום שבו ישבו כל שאר הגולשים תהיה כרוכה בפידול שחברי הקבוצה אינם מורגלים בו, ולפיכך היה לי ברור שבעת מאמץ מוגבר הגוף יתחמם וכבר לא יהיה לאף אחד קר. הדבר דומה לימי החורף בארץ. הכניסה למים מרגישה מעיקה וטורדנית , אך איך שאתה מתחיל לחתור, לתפוס גלים, לעלות ולרדת לעלות ולרדת, פתאום תחושת הקור נעלמת כלא הייתה, וכך גם במקומות שהמים בהם בטמפרטורה של 24-25 מעלות צלזיוס. הים לא היה גבוה במיוחד, אך יחד עם זאת ים שאם הייתם מסתכלים במצלמות של "inter-surf” (כאן המקום להודות לבעלים ניר אלמוג ואיציק ענבי, על כך שהקפיצו אותנו כל כך הרבה שנים קדימה בהתקינם מצלמות ב-6 חופים מרכזיים בישראל), ורואים את הגלים האלה הייתם טסים לים , וגולשים על הגלים הכי טובים שלכם מאז ומעולם. יחד עם זאת למען האמינות והרצינות, אין מדובר בגלים הטובים ביותר של אינדונזיה, כיון שאחרי הכל זהו beach-break , אבל לגולש הישראלי , האיטלקי, או כל גולש המגיע מאגן הים התיכון זהו חלום ענק.
הפסים נראו טוב, צבע המים בגוון ירקרק, שנתן אפשרות לקרני האור לעבור דרך הגל ולהקרין על הגולש, זה היה רגע של התעלות והתרוממות נפש.
הסתכלתי על החבר''ה שלי הישראלים, חבריי לקבוצה, לכולם היה מרוח חיוך של ניצחון על הפנים..................
איך גלשנו, מה היה, מה למדנו, וכל החוויות בפרק י'', הפרק הבא............
הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:
לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים, נראה לי שטיול לבאלי
במחיר של 4000$ ל-22 ימים שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.
אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.
נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com
הטיול הבא : 29/09/2009 –יש סיכוי שתהיה סטייה בכמה ימים
לכאן או לכאן-ההרשמה פתוחה עדיין.
מצד ימין שלנו המסעדה/בר/חלקת אלוהים קטנה בשם ה-ku-de-ta , מקום שמדי ערב מקבץ אליו את רוב המטיילים ובעלי העסקים המערביים של באלי. כמו כן מקבץ אליו אוסטרליות מדהימות, אמריקאיות שזופות ומוקפדות, יפניות ויפנים רבים, ואין סוף איטלקים ואיטלקיות.בקיצור ערב רב של לאומים שונים, וכולם ללא יוצא מן הכלל עם אור בעיניים שמחת חיים וחיוכים.אם בארץ יש לנו מקומות כמו שלוותה, טופסי או nine beach , קחו את כל אלה תכפילו בשטח הגדול פי שתיים, בעיצוב היפה מאצלנו בפי חמש, באנרגיות אנושיות החזקות פי 10, וכל המקום הפתוח המיוחד והעליז הזה משקיף על גולשים הרוכבים על גלים ללא סוף, ושקיעות שהכתב לא יוכל לתאר לעולם.
מצד שמאל שלנו, ניתן לראות את kuta-beach ,את air port left, ובקצה הרחוק היה ניתן לראות את אזור ה-bukit ואת הפינה המפורסמת של uluwatu.
מיהרתי לשים את מפתחות הרכב אצל אחד משומרי המקום, שאותו אני מכיר שנים, דאגתי לברר אתו שהוא נשאר עד השקיעה, כי בהכירי את עצמי ולפי הדיבורים בין חברי הקבוצה, ידעתי שנצא מהסשייין הזה רק כשהאוקיאנוס "יזרוק" אותנו בלילה למלון. בגדול אני איני ממליץ לגלוש באינדונזיה עד החשיכה המוחלטת, אך כיוון שמדובר באזור שמאוכלס באנשים מחוץ למים, העובדה שזהו beach-break , וכיוון שזה היה יום לא גבוה במיוחד הרשיתי לעצמי ולחברי הקבוצה לזרום עם הקול הפנימי. בהמון מקומות בבאלי ובאינדונזיה בכלל, לצאת בחושך זה לא דבר חכם בלשון המעטה. הסכנות וההפתעות שהמקום הזה מייצר הם אינסופיות. בקליפת אגוז, ובכדי לא להקדים את הכתוב בפרקי היומן הבאים רק אציין, כי עוצמת אוקיאנוס זה, השינויים המהירים שבו, מגוון היצורים החיים בו, כמות העצמים החיים והלא חיים שבתוכו, שלפעמים נגלים לעין ,ולפעמים צצים משום מקום , הפרשי הגאות והשפל, והריפים שלו הם סיבה מספקת וראויה להיות תמיד במצב של ערנות וכוננות.
עם כל התענוגות שבו, הגלים הכל כך מדהימים שלו, המים הצלולים והפחות מלוחים מימי הים התיכון, התנועה הבלתי פוסקת שלו , היצורים הימיים המקסימים שבו, והנופים הכה קדמוניים הניבטים מתוכו אל היבשה, אני מציע לכולם לזכור תמיד את הגבולות שלנו כבני אדם לעומת פלא טבע זה.
ירדנו לחול, apa kabar שזה מה שלומך? באינדונזית, נאמר על ידי לכל אינדונזי שנקרא בדרכי. כיון שהרצועה שבין ku-de-ta למים רצופה בעשרות רוכלים המנסים למכור לך מכל הבא ליד, מפרטי לבוש ,צמידים, שעונים, עבודות עץ , סרונג, משקפי שמש, וכלה בעפיפונים ולוחות שחמט, אתם בוודאי מבינים כי קריאת apa kabar נאמרה על ידי לפחות 20 פעמים, אבל מבחינתי זה כיף , זה מרגיע אותי, וזה תמיד יפתח את ליבו של האינדונזי אליי. הפילוסופיה שלי אומרת שאותו רוכל קטן בחוף הים , ברגע שהוא רואה שמחייכים אליו ושואלים לשלומו , תמיד יראה בי, בנו הזרים , אנשים עם vibe טוב, ובדרך זו או אחרת איחול של דברים טובים יחזור אליי ,אלינו, בצורה חיובית כזו או אחרת. כנראה שכמות הפעמים הגדולה בה ביקרתי בבאלי, עובדת ומחלחלת לתוכי , גם אם איני שם לב לכך, ואימצתי במהלך השנים את אחד המוטיבים המרכזיים בדת הה ינדו , "הקארמה". אשר תעשה הוא שיחזור אלייך. איך אמרה לי פעם רוכלת אינדונזית בחוף הים" תאמין לי jaguar , זהו שם החיבה שלי באינדונזיה, לעולם הבא אדם אינו לוקח אתו שום דבר, אך בעולם זה לאחר מותו, יישאר שמו הטוב באם עשה מעשים טובים , ולהפך, ולפיכך כדאי לו לאדם שבגלגול זה , בעולמנו, יעשה ככל שהוא יכול בכדי להיטיב עם בני האדם ולעשות מעשים טובים" .
המשכנו לכיוון המים, וכחמישה מטר לפניי שפת המים נעצרתי. חלק מחברי הקבוצה לא הבין מדוע נעצרתי ונתן בי מבט משתאה, אך כשהנחתי את הגלשן על החול, והתחלתי בריצה קלה לאורך החוף הבינו כלם כי רצוי לעשות חימום לפניי הכניסה, והם כמוני החלו בריצה קלה. כשהרגשתי שהעליתי דופק, והתחלתי להתנשף קלות, עברתי לסדרה של תרגילים ומתיחות. ביקשתי מחברי הקבוצה להיות קשובים לגופם, ולעשות את הדברים בהדרגה תוך כדי הקשבה לקול הפנימי שלהם. במידה והתרגיל מתחיל לכאוב הם משיגים תוצאה הפוכה, שאינה רצונית.
אני זוכר את עצמי בשנת 2000 , השנה בא הגעתי לבאלי לראשונה, עושה חימום של דקה מקסימום ונכנס למים. עם חלוף השנים ועם כמות האנשים הבלתי נגמרת שפגשתי, בין אם היו אלה גולשים חביבים וחובבים מאוסטרליה, אמריקה, ברזיל, יפן, או אירופאים, או בין אם היו אלה מקצוענים שאנו רואים בסרטים, למדתי מהם שאין דבר כזה לא לעבוד על הגוף לפחות 10-15 דקות לפניי סשיין גלישה. זה פשוט לחטוא לגוף להיכנס ללא הכנה מוקדמת ורצינית. עשינו תרגילים שונים ומגוונים. לא היה איבר מהאיברים הפעילים בזמן הגלישה שלא נתתי עליו את הדעת, ולא מתחתי אותו ולו קלות.
זהו זה. הגענו לשפת המים.קצפים וזרמים שאיננו מורגלים בהם הרטיבו את כפות רגלינו. "איזה קור מנגל" צעק לעברי אחד מהחבר''ה, " חכה עוד כמה דקות לא יהיה לך כבר קר" עניתי לו. ידעתי שבתוך כעשרים דקות חום גופו יסתגל לטמפרטורת המים, ידעתי גם שהדרך למעלה, והמעבר הל כאורה פסטורלי למקום שבו ישבו כל שאר הגולשים תהיה כרוכה בפידול שחברי הקבוצה אינם מורגלים בו, ולפיכך היה לי ברור שבעת מאמץ מוגבר הגוף יתחמם וכבר לא יהיה לאף אחד קר. הדבר דומה לימי החורף בארץ. הכניסה למים מרגישה מעיקה וטורדנית , אך איך שאתה מתחיל לחתור, לתפוס גלים, לעלות ולרדת לעלות ולרדת, פתאום תחושת הקור נעלמת כלא הייתה, וכך גם במקומות שהמים בהם בטמפרטורה של 24-25 מעלות צלזיוס. הים לא היה גבוה במיוחד, אך יחד עם זאת ים שאם הייתם מסתכלים במצלמות של "inter-surf” (כאן המקום להודות לבעלים ניר אלמוג ואיציק ענבי, על כך שהקפיצו אותנו כל כך הרבה שנים קדימה בהתקינם מצלמות ב-6 חופים מרכזיים בישראל), ורואים את הגלים האלה הייתם טסים לים , וגולשים על הגלים הכי טובים שלכם מאז ומעולם. יחד עם זאת למען האמינות והרצינות, אין מדובר בגלים הטובים ביותר של אינדונזיה, כיון שאחרי הכל זהו beach-break , אבל לגולש הישראלי , האיטלקי, או כל גולש המגיע מאגן הים התיכון זהו חלום ענק.
הפסים נראו טוב, צבע המים בגוון ירקרק, שנתן אפשרות לקרני האור לעבור דרך הגל ולהקרין על הגולש, זה היה רגע של התעלות והתרוממות נפש.
הסתכלתי על החבר''ה שלי הישראלים, חבריי לקבוצה, לכולם היה מרוח חיוך של ניצחון על הפנים..................
איך גלשנו, מה היה, מה למדנו, וכל החוויות בפרק י'', הפרק הבא............
הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:
לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים, נראה לי שטיול לבאלי
במחיר של 4000$ ל-22 ימים שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.
אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.
נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com
הטיול הבא : 29/09/2009 –יש סיכוי שתהיה סטייה בכמה ימים
לכאן או לכאן-ההרשמה פתוחה עדיין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה