יומן מסע לבאלי-פרק י"ט

סיימנו את ארוחתנו במסעדה האינדונזית,

אולי האיכותית והזולה ביותר בבאלי "warung-subat”

ושמנו פעמינו לכיוון המלון. המלון ממוקם כ-5 דקות נסיעה

ברכב מהמסעדה הזו, וזו אחת הסיבות שאני נוטה להביא

את הישראלים לאותם מלונות שאותם אני כבר מכיר,

אותם מלונות שנמצאים מה שנקרא באמצע הדרך, ומדוע

אני קורא להם אמצע הדרך, כיון שבאלי, האי שבצורת

ו הגיאומטרית מזכיר סוג של דלתון, או יגידו אחרים צורת עפיפון,

יש בו אלפי מלונות ואלפי ספקי שירותים כגון:

מסעדות , חנויות, ברים, מרכזי יוגה, והמון חופי גלישה.

עם השנים ולאחר שעברתי כל כך הרבה מוטלים

אכסניות ומלונות, הגעתי למסקנה כי הדבר הנכון לעשות

הוא למצוא מיקום שיהיה מה שנקרא אמצע הדרך ,

והטעם לכך הוא שכך יהיה אפשר לערוך טיולים שאינם

מקובעים ואינם של אנשים עצלים. בבסיס החשיבה הזו שלי,

היה הרעיון הכללי כי טיוליי פונים ומזמינים גולשים בכל

הרמות בכל הגילאים לכל המינים, ולכן לשבת בספוט אחד ,

זה לא נכון מבחינתי כאחד שהרצון שלו הוא שכל גולש

יפיק את המקסימום בטיול, ישפר את גלישתו, ויהיה

מצוי בכמה סוגי שבירות גבהים ומבנים שונים של גלים.
לא פעם קרה לי שאנשים שהיו איתי בקבוצה ולאחר

שלקחתי אותם לחוף מסוים והכל התחבר להם, כי היה

יום מושלם, והם היו ביום מעולה מבחינה נפשית ופיזית

עם עצמם, והנוף באותו חוף, האוכל, האקלים וכל שאר

המשתנים פשוט התאימו להם והפכו את אותו יום

מבחינתם ליום הגלישה של חייהם, ואז הם אמרו

לי "דרור , למה לא לקחנו פה מלון, ולא באנו לכאן

תחילה, בא לנו על החוף הזה לישון על הספוט זה פשוט חלום" .

הקשבתי להם עד שסיימו לדבר, והסברתי

להם כמה דברים מהותיים שאותם למדתי עם השנים באינדונזיה והם:

הדרך (כל החופים האחרים והימים הפחות טובים)

להגיע לאותו יום מושלם בגלישה היא זו שהופכת את

אותו יום- למושלם. רוצה לומר: אם לא היינו עוברים

לפניי כן בכמה beach-breaks ומתחשלים,

אותו יום לא היה כמה מוערך.

ימים ספציפיים לגולש מסוים יכולים להיות סיוט

לגולש אחר, שאינו מוכן לכך ולכן צריך להתחשב באחר.
הרוחות , הגאות , כיוון הסוול, גובהו של הסוול,

הם משתנים שכאשר אני קם בבוקר, לוקח את הקטנוע

הצמוד שלי ויורד מהמלון הממוקם 2 דקות מהחוף,

הם הדברים אותם אני בודק ובהתאם להם מנסה

להבין איזה חוף יהיה המתאים ביותר לגלישה באותו יום.

זה אינו מדע מדויק, אך בהחלט אם למשל אתעורר

ואבדוק את הים ליד המלון, בעמדת הצפייה

הקבועה שלי, ואראה שיש סוול גבוה, 4-6 feet,
עם רוח מכיוון הים מנשבת לכיוון החוף,on shore,

ועם כיוון סוול דרום מערבי, אין לי ספק שאבחר

לעבור ולגלוש בצד השני של האי, הצד המזרחי,

שם יהיה יותר נמוך עם רוח הפוכה, קרי מכיוון

החוף אל מול הגלים הנשברים, דבר שיצור גל מושלם יותר ,

צינורי יותר, ונוח לגלישה יותר, ללא ברבורים וקצפים מיותרים.

ביום עם נתונים כמו שהצגתי אין לי מה לחשוב ללכת

לנסות לגלוש ב-uluwato או ב-padang-padang ,

ולא בגלל הסיבה שלא יהיו שם גולשים, אני מבטיח

לקוראים כי לבטח יהיו שם "שוחטי גלים" למיניהם, אבל ,

ועל כך יש להודות- אלו אינם גלים שיתאימו לגולש

הישראלי הממוצע ולכן אעדיף לנסוע לחוף רגוע יותר,

חוף שבו יש מקום לטעויות , נפילות, התכסחויות

ועוד סוגים שונים של חוסר שליטה האופייניים לגולשי אגן הים התיכון.

שיקול מרכזי בבחירתי לערוך טיולים שהם עם

המון תנועה נובע מן הטעם הפשוט שגולשים רוצים לשפר גם
את הפרונט סייד וגם את הבק סייד.בניגוד לטיולים

עליהם אני שומע למלדיבים/סרי לנקה ועוד, רק באי

באלי קיימים להערכתי בין10-20 ספוטים , זאת בלי

שניקח בחשבון את הסיקרטס ספוט, ויש כאלה המון באי.

זהו דבר מקסים בעייני לראות תמיד את אחד מחבריי הקבוצה,

שלא בא לידי ביטוי בחוף מסוים, הופך לאריה ולשוחט

בחוף אחר. אם מדובר במתלמד למשל, לראות אותו ממצב

שבחוף מסוים לוקח 3 גלים בסשיין, פתאום בחוף

אחר לוקח 20 גלים, קטע ענק.

אלמנט/שיקול אחרון הוא שלעניות דעתי גולש

ישראלי שמגיע לבאלי, מאורע שלא קורה כל יום,

חייב להפיק
ולראות כמה שיותר חופים, מקומות, נופים, ומקומיים.

ברגע שאתה יושב בנקודה אחת, ללא תנועה אתה
מפסיד המון.כל חוף בבאלי יש לו את הקסם האישי שלו.

אין דבר יותר מהנה בעיניי מלנסוע בשיירת
רכבים, ולהגיע פתאום לאחר כשעה וחצי , לחוף מבודד

שיש בו 3 גולשים במים, להחנות את הרכבים,
לשבת באיזה שהיא מסעדה/ אכסניה/בית הארחה,

שישמשו לנו כבסיס עד השקיעה. מניסיון , ולא מועט,
אין על הטיולים האלה למקומות שונים ומגוונים,

אף כי בסוף כלם מתעצלים לנהוג חזרה למלון הראשי....

לאחר שפירטתי בסעיפים למעלה מה היו שיקוליי, בבחירת

אפיון טיוליי באופן שכזה, אקווה שזה מתחבר לקו החשיבה

של הרבה גולשים. שלא יהיה מקום לאי הבנות , אין לי ספק

שרבים מן הגולשים יעדיפו סוג של טיול של ספוט אחד,

כל מיני בוגרי מלדיבים או סרי לנקה או אפילו קוסטה ריקה,

אך יחד עם זאת, באי שגודלו כרבע ממדינת ישראל,

לא לתור, לא לחקור, ולא לגלות חופים נדירים ושכוחי אל זה מחדל.
כאמור, לאחר שסיימנו את ארוחת בין הערביים, כן יש

כזו ארוחה בבאלי, זוהי מעין ארוחת צהרים מאוחרת, אך

לא באה על חשבון ארוחת הערב- שהיא אפיזודה מדהימה

ושאסור לוותר עליה באי באלי,
המשכנו לכיוון המלון, 5-6 דקות נסיעה, והיינו בפתחו. השומר

בברכת salamat siang שזה אומר "אחר הצהרים טובים לכם"

בירך אותנו, ואני כהרגלי בחזרה מיום מלא הרפתקאות גלישה ואוכל,

הצעתי לכולם לזרוק את התיקים והחפצים בחדרים ולהגיע לבריכה

הנהדרת והמיוחדת של המלון. גם כאן בהקשר למאפייני המלונות

עמם בחרתי לשתף פעולה יש כמה סוגי הסברים וכמה סוגי

מטיילים שיעדיפו תת-תנאים בכדי להתחבר יותר לטבע, ולחוסר

מגע יד של אדם בתנאים הבסיסיים, ואני בפירוש מכבד כל אדם

על בחירותיו, אך הטיולים שאני מציע, הם כאלה שיתנו לגולש

תנאים בסיסיים++ ולא סוג של טיול עם מינימום של אמצעים ותנאים.

החבר'ה גילו התלהבות רבה, וכמעט כולם הגיעו למים המתוקים.

יש משהו כל כך מרגיע , אחרי שהגוף היה כל היום במימי

האוקיאנוס ההודי, שם המים מלוחים, אך לא מלוחים כמימי

הים התיכון הגורם לי לשפשפות חמורות, יש בקפיצה הזו לבריכת

המים המתוקים והשהייה בה אלמנט מרגיע ומטהר, ובכל טיול

כמעט שעברתי בבאלי חבריי הקבוצה התמכרו להליך הזה..........

בהמשך הפרקים .
1. להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג, ברוס, מאצדו, גורדי, cj , ועוד 2

. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל. Padang .3

Padang השם והמיתוס. Nusa dua - הפייפ ליין של באלי.

4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.

5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........

הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:

לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני

מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק

מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים

לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים

הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי

פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים,

נראה לי שטיול לבאלי במחיר של 3500$ ל-17 ימים שבו

כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי. אני רק

יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.

נא לצלצל אליי

כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767

או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com

הטיול הבא : 19/04/2010 - ההרשמה החלה השבוע.

הצטרפו לקבוצה שלי בפייסבוק ותהיו מעודכנים און ליין

http://www.facebook.com/group.php?gid=49282111055&ref=mf

בקרו באתר הבית שלי: http://mangelbalitour.blogspot.com/ /

יומן מסע לבאלי-פרק י"ח

שיירת המכוניות שלנו התקדמה דרומה לכיוון

המלון כאשר אני מוביל בנהיגה ברכב הראשון,

אחרי הכל היו אלו ממש הימים הראשונים של הקבוצה באי,

ובכדי להתחיל להבין את הדרכים באי הקטן הזה, שגודלו

כרבע משטחה של מדינת ישראל, צריך כשבוע של נהיגה אינטנסיבית ואז מתחילים להתמצא.

הידיעה שהשעה היא שעת בין ערביים והעובדה

שגלשנו המון שעות ואח"כ נקלענו לטקס ארוך בכפר canggu ,

טקס שארך כשעתיים, ועליו סיפרתי בפרק הקודם באריכות,

והגוף והעיניים של כלם זעקו דבר אחד בלבד שחייבים לעשותו : א ו כ ל .

באלי משופעת במסעדות שונות ומגוונות, מסעדות לכל כיס,

ולכל מצב רוח.כשבא לך סתם לחטוף משהו, יש לך מענה לזה,

כשבא לך משהו קצת יותר מורכב אתה בקלות מוצא זאת,

כשבא לך משהו בסטייל רומנטי וביוקר תמצא לכך המון

מסעדות בתוך האי פנימה ועל חוף הים, השאלה היא

למה אתה מכוון? ובמקרה שלנו בחרתי במסעדה

אינדונזית בשם "'warrung-subat” שהיא מסעדה

אינדונזית מעולה, לא יקרה, עם מנות גדולות , שירות מעולה,

והכי חשוב מסעדה עם תחלופה רבה של מרכיבי הארוחה,

ואת זאת אני יודע מן הטעם הפשוט שהיא לרוב מלאה.

באלי , כמו הרבה מקומות באסיה הטרופית החמה והיוקדת,

הוא מקום שדי לו לכל סוג של מזון להיות

בטמפרטורה הלא נכונה או בתנאים הלא נכונים ואפילו

דקה אחת מיותרת ואזי התוצאות לאדם שאוכל

את אותו מזון יכולות להיות קשות ומבאסות.
התיישבנו לאורכו של שולחן ארך שהכיל כ-9 אנשים,

והיות והיינו יותר ביקשתי מהמלצר ,והפעם דווקא באנגלית,

ולא באינדונזית , כפי שאני בדרך כלל אוהב תמיד

לתקשר עמם, שיביא עוד שולחן ונחבר אותו בכדי

שיהיה מקום לכולם.לבי מתמלא אושר גדול בכל פעם

שקבוצות של ישראלים מגיעות אתי, ובמיוחד קבוצות

גדולות כאלה, למסעדות המרוחקות אלפי קילומטרים

ממדינתנו הקטנה והכל כך ריאליסטית , המצויה במרדף

אינסופי עם החמצה לדעתי של רגעי קסם.הסיטואציה

שבה קבוצה של ישראלים שלא הכירו אחד את השני

עד ליום נסיעה מוצאים את עצמם יושבים אחרי יום גלישה

מהסרטים+ טקס הינדי שאליו נקלעו + האווירה הבלתי

ניתנת להסבר ולהעברה לקורא במילים של הקסם של

באלי כל אלה יחדיו מכניסים אותי
ל"stat of mind” שאיני רגיל לו, מין מצב מדיטטיבי,

ללא עשיית מדיטציה וזוהי מתנה גדולה מהחיים עבורי.

אני זוכר כאילו זה קרה אתמול את התמונה של כל הקבוצה,

מעיינת בתפריטים, וכמו בכל טיול יש את החלוקה של האנשים

שיודעים בדיוק מה הם מזמינים ולא מהססים לרגע, את אלה

שתמיד יציעו למישהו בשולחן לחלוק עמם מנות, ואת אלה

שעד לרגע שכלם כבר הזמינו מתמהמהים, אני כדרך אגב

נע בין 3 הקבוצות האלה שתיארתי, זה מאד תלוי במצב הרוח שלי.

בכדי להכין אתכם מראש ליום שבו תגיעו לאי האלים, היו מוכנים

ולא מופתעים או עצבניים לגביי תופעה מסוימת ,מעין חוק

שלא כתוב, אך בבאלי תמיד לאחר שתזמינו לאכול, ולא

משנה כמה רעבים אתם או כמה ארוכה ההזמנה שעשיתם,

המלצרים תמיד ישאלו אתכם

"may I repeat your order please?”

והם פשוט ידקלמו את כל ההזמנה

מחדש, אני לא יודע מה זה יעשה לכם ,

אך להמון אנשים שהיו איתי שם זה היה הזוי ובשל

הטמפרמנט הישראלי הטיפוסי, הייתי צריך

לשפוך על כמה מהם כוס מים קרים בכדי שיירגעו ויצטננו.

היות והמסעדה ממוקמת ממש על כביש, במין מבנה

חד קומתי, ועם הארכיטקטורה הבאלינזית האופיינית

והקבועה, של הרבה מפתחים והרבה "open space” יכולנו

בקלות להרגיש את הרחוב ולראות את השמיים, היה ברור

לכולם לפי העננים משבי הרוח וגווני השמיים כי סוול רציני

עומד לפתחנו, ואנו היינו כה רעבים אליו ולא פחות

מזה רעבים לאוכל שעמד להגיע בכל רגע לשולחן.

כמו בכל בית באלינזי גם כאן נשמעו קולות של מים זורמים,

מים הם מרכיב חשוב וקדוש בתרבות ההינדית, מספר פסלונים

של אלים שונים, ועמדה מוגבהת , לא על הקרקע, ולידה אחת

העובדות במקום שעליה שמים מנחה לאלים ודואגים שתמיד

יהיו בעמדה זו פריטים שונים, פרחים, כסף, פירות, ועוד .
הבאלינזים מנסים כל הזמן לתת את המיטב שלהם לאלים, בכדי

לרצותם (האוכל הטוב ביותר, שאינם יכולים להרשותו לעצמם,

המנחה, הריקוד, המוזיקה). האלים הם אניני טעם לכן

הבאלינזים עסוקים כל הזמן ביצירת והגשת מנחות יפהפיות.

אישה מבלה כ-8 שעות ביום בהכנת מנחות. היפות שבמנחות

הן המנחות הגבוהות שנשים מכינות לכבוד ירידת האלים

לאדמה, ומביאות אותן למקדש בנשיאה על ראשן.

סביבנו במסעדה ישבו די הרבה תיירים.אינדונזים ממעטים

לאכול בחוץ.ככה זה כשהמשכורת הממוצעת שלך עומדת

על 60 דולר לחודש, ואם אתם שואלים אני חושב שזו לא

הסיבה היחידה.התא המשפחתי, הבית , החום, והערך העליון

הזה של משפחה גורמים לבאלינזי לטפח מאוד את החממה

והקן הזה שנקרא בית , בין אם מדובר באינדונזי שחי בבקתה

של חמישה מטר על ששה מטר, או בין אם מדובר בעשיר יותר

החי בוילה גדולה של דונם, הקשר לאדמה והחיבור שבין

אב לבן לדוד לסבתא הוא כה חזק, כה שבטי, תרבות

ומסורת משלבים היסטוריה של אלפי שנים עם רצף של

אירועים טקסים וחיזוק שורשים, כך שהבאלינזי

הממוצע לא יחליף את ביתו בשום דבר אחר

שתציעו לו, וזו גם הסיבה שלא תמצאו כמעט

באלינזים מחוץ לבאלי, בניגוד לדומיהם

התאילנדים-הפיליפינים-או הסינים.

בין לבין בדקתי כל הזמן בחצי עין היכן עומד

המלצר שלנו.כשראיתי אותו עובר ממצב של

ידיים משולבות, למצב של הכנת מגשים

גדולים הבנתי שהאוכל שלו נזקקנו כל כך

עומד להגיע בכל רגע.חשבתי לעצמי שעם

הגעת האוכל המעשנים שבחבורה ימלאו

פיותיהם במזון ולא בעשן וזה שימח אותי עוד יותר.......

בהמשך הפרקים .
1. להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג'''''''', ברוס, מאצ''''''''דו, ג''''''''ורדי, cj , ועוד

2. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל.

Padang .3

Padang השם והמיתוס. Nusa dua - הפייפ ליין של באלי

.4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.

5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........

הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:

לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם

אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו

חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני,

היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו

את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב

יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים,

נראה לי שטיול לבאלי במחיר של 3500$ ל-17 ימים שבו

כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי. אני רק יכול

לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.

נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767

או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com

הטיול הבא : 19/04/2010 - ההרשמה החלה השבוע.

הצטרפו לקבוצה שלי בפייסבוק ותהיו מעודכנים און ליין

http://www.facebook.com/group.php?gid=49282111055&ref=mf

אתר הבית שלי: http://mangelbalitour.blogspot.com/ /

יומן מסע לבאלי-פרק י"ז

יש רגעים בחיים שגם לסופר המחונן בעולם יהיה

קשה לתארם במילים , וכזה היה הסשיין עם tag באותו יום קסום
בחוף canggu . כמו ברוב טיוליי עם חבר'ה מהארץ,

בעבר בהווה ואני מקווה גם בעתיד , כל חברי הקבוצה

ללא יוצא מן הכלל , נכנסו לגלוש בסשיין הזה. אני מזכיר לקוראים,

כי היה זה יום לא נמוך כלל וכלל, ובטיולים שלי לבאלי

מצטרפים אליי גולשים בכל הרמות ובכל הגילאים,

יש פעמים שמצטרפים כאלה שבקושי תופשים פינה,

יש פעמים שמצטרפים teamnikim של אינטרסרף או אחרים,

אבל למרות הפערים הגדולים שבין הרמות, הגישה, והציפיות

שיש לגולש מתקדם מסשיין , לגולש מתחיל ובלתי מנוסה מהסשיין,

והרי די ברור והגיוני הוא שלגולש שעף באוויר ובא

לחפש איירילים או צינורות, לא יהיו אותן תובנות וציפיות

מהים כמו למישהו שבא לרדת דרופ של 2 feet ולו בלבד

שלא ייפול, ואף על פי כן ולמרות זאת, נוצרת הרמוניה

וקשר יפה בין הגולשים הישראלים המנוסים והטובים,

לבין הטירונים והמתחילים, יש מין קטע של לקיחת

אחריות והכוונה של הגולשים הטובים, ונשמר קשר עין

די קבוע ורציף, ובוודאי כשנוצר מצב שהגולשים המתחילים

עושים ויורדים איזה גל , ולא משנה באם נפלו מהגל או

רכבו עליו ישר או פינה, תמיד ישמעו צווחות ומילות

עידוד מצד החבר'ה האחרים. לא גיליתי בתופעה זו

שתיארתי שום דבר חדש וזה בטח לא משהו שאנו

הישראלים המצאנו, ה-vibe והאנרגיה החיובית הזו

היא אחת מאבני היסוד עליה מושתת כל פילוסופיית

הגלישה של ממציאי ספורט זה, אך זוהי תופעה כה

יפה שלא יכולתי שלא להביאה בפניכם. איני מנותק

מן המציאות, וכאחד שהחוף הביתי שלו הוא חוף הילטון

בתל-אביב, חוף עם הרבה אירועים וצפיפות, איני מנותק

מן המציאות שלפעמים יכולה להיות לא נעימה קולנית

ואלימה, אך מסתבר שגולשים ישראלים מקבלים ארשת פנים אחרת,

והלך רוח שונה כשהם יוצאים אל העולם הגדול בחיפוש

אחר הגל המושלם, ונוצרים חיבורים מאד יפים בין גולשים

שלא הכירו אחד את השני לפניי, והמרחק שבין הערים

אשדוד לחיפה או תל אביב לנהרייה , מרחק גיאוגרפי

שבארץ לא בהכרח היה מפרה וטוב, מטעמי לוקליזם ואגו,

בחו"ל הדיסטנס הזה מתבטל וקורה תהליך חיובי ונעים של התקרבות ונוצרת ידידות.

בחזרה למים ב-canggu . השעה הייתה כבר אחה"צ,

והתחלנו להיות עייפים.tag כמו הרבה pros

שנתקלתי בהם ב-15 טיוליי לאינדונזיה, יצא לאחר

שעה וחצי מהמים. התופעה הזו שהם, המקצוענים,

גולשים זמן כה קצר של שעה עד שעה וחצי מקסימום

משעשעת אותי כל פעם מחדש אל אף שהבנתי מזמן

את ההגיון העומד מאחוריה. בעבר שוחחתי על כך

עם גלוסקא, שהיה אלוף ישראל מספר פעמים, ואף

הוא מאמץ את השיטה הזו של גלישה קצרה ומרוכזת,

מה שאומר זמן שהייה במים לא ארוך אך יחד עם זאת

לקיחת מקסימום של גלים. ההסבר לכך הוא הסבר

פיסיולוגי נטו. הגוף האנושי לאחר מאמץ גופני כלשהו

צריך מנוחה ואנרגיה, אל אחת כמה וכמה מאמץ פיזי

תוך כדי שהייה ארוכה במים, שהם חומר צפוף ביותר ,

ופעילות תחת שמש קופחת. ולכן הגולשים המקצוענים,

שהגלישה היא גם פרנסתם עובדים לפי הספר, תובנה

שאצל הגולשים החובבנים והמתחילים פחות מוטמעת.

החלטנו לחזור לכיוון המלון ולאכול ארוחת צהרים מאוחרת

היכן שהוא. עלו לי בראש מספר מקומות שבהם אפשר

להתענג על אוכל פשוט מקומי וזול יחסית. לו ידעתי אז

את אשר אני יודע כעת , ולו הייתה לי האינפורמציה כמה

זמן יחלוף מהרגע שעלינו לרכבים ועד שייכנס מזון לפי,

לבטח הייתי אוכל באחת הבקתות של –canggu כי בסופו

של דבר עברו עלינו חוויות מגניבות ומיוחדות, אבל אני

מטבעי יכול לאכול 2 פרות כשאני אחריי סשיין.

בדרך מחוף הים, ולפי התפאורה הבנתי כי מדובר ביום

מיוחד וקדוש לבאלינזם.הרבה מאד קישוטים על הבתים,

הרבה קשתות עשויות מעץ הבמבוק לאורך הדרך, בקיצו

ריח של חגיגות באוויר. היינו ממש בכניסה למקדש

המרכזי בכפר –canggu כשעצרתי בשוליים ליד אדם חביב ,

מקומי, ובשיחה קצרה תוך כדי ערבוב אנגלית, אינדונזית,

סימני ידיים והמון חיוכים הבנתי את אשר קורה.
היום זה טומפקויאן (יום טוב) ולכן יש הרבה טקסים.

קודם אנו נתקלים בשיירה, תהלוכה שבה מחזירים את הבארונג מהים –

פעם בשנה חייבים לקחת אותו לים להיטהר, אז זוהי שיירה

של אופנועים ומכוניות שחוזרים מטקס. אנו מזהים התרחשות

גדולה במקדש. בזריזות יורדים מהרכבים, מקבלים את הסארונגים

מאחד מהאחראים על הטקס והולכים בעקבות הנשים עם המנחות,

שיוצאות משבילים צדדיים, מכל הכוונים, עד שמגיעים למקדש.

יש כאן אודלן (טקס ירידת האלים) גדול מאד. בחצר הראשונה,

על במה יש גמלאן גדול, שבו מנגנות רק נשים, כולן לבושות בכתום.

בחצר השנייה במה עם מנחות יפהפיות (וכל הזמן מגיעות נוספות).

ילדות ונשים לבושות יפה – חולצת תחרה ארוכה וצמודה וחצאית צבעונית.

הגברים עם חולצות לבנות וסארונגים, עוטים לראשם טורבאנים לבנים.
לפתע מתארגנים לתהלוכה. מאות אנשים עם שמשיות

צהובות ולבנות, עם חפצי קודש מהמקדש ועם מנחות,

מסתדרים על הכביש. כלי הגמלאן נישאים בידי גברים

(גמלאן של נגינה בישיבה הוא שונה מגמלאן של תהלוכות), בד לבן

מתוח לאורך בין הקהל (מסמל את הקשר בין חיים למתים), והם

מתחילים לזוז בתהלוכה. לפני התהלוכה הולכות נשים,

שמטהרות את הדרך מהרוחות הרעות. אנחנו, כמובן, הולכים

אתם לאורך כמה מאות של מטרים, עד שמגיעים לפתחו

של מעיין. מתברר כי זהו טקס של קידוש המים.

כאן המקום להרחיב מעט בנושא החלוקה

לקבוצות של אנשים בתרבות ההינדית:

הבאלינזים אימצו מההודים את ההירארכיה של הקסטות.

הרובד העליון - הברהמינים. אחריהם הלוחמים ומשפחות המלוכה - קשטריה.

אחר כך הסוחרים ולבסוף העמלים - השודרה (אצל ההודים

יש שכבה נוספת של הטמאים אשר לא קיימת בבאלי). רוב האוכלוסייה

נחשבת לשודרה. לברהמינים תפקיד מרכזי וחשוב

בוויסות החיים, לתת מעטפת מגוננת - על ידי שימוש במנטרות,

מים קדושים (על ידי מנטרות טוענים את המים שיהיו קדושים) ואש, הם

מגוננים על החיים. זוהי מערכת החיסון. מכונית חדשה, בית חדש -

מטהרים עם מים קדושים. כנ"ל את באי המקדש לפני התפילה.

מכיוון שהפנדה (צורפים) טוענים שהם אלה שנתנו את תורתם

לברהמינים, הם מסרבים לקבל מים קדושים מהברהמינים ולכן אינם

יכולים להשתתף בטקסים רגילים ויש להם כפרים נפרדים משלהם.
כאמור הגענו לפתחו של מעיין, לטקס של קידוש מים.לתוך קודש

הקודשים של פתח המעין, היכן שהברהמינים עורכים תפילה לא

נותנים לנו להיכנס וכאן אנו נפרדים מהם וממשיכים לעבר מרכז

הכפר canggu, כפר של חקלאים וסוחרים, כדי לצפות ולהיות

חלק מהטקס הכל כך יפה הזה שנקרא אודלן (טקס ירידת האלים).

שמחה גדולה, מפגש של כל הכפר, כולם לבושים יפה והנשים

עם המנחות מגיעות ללא הפסקה. הנשים נושאות את המנחות על ראשן.

בקצה המנחה יש מראה קטנה. אם השדים יתקרבו הם יראו את

עצמם במראה, ייבהלו ויברחו. כולם מברכים את כולם. דווקא

כאן אנחנו נכנסים אמנם למקדש, אך לא נותנים לנו להיכנס לחצר

הפנימית ואנו ממשיכים לעבר מופע קצ`אק וטראנס אש שמוזמן

לנו מראש. המופע מתקיים באותו המקדש שבו ראיתי בטיוליי

הקודמים את ריקוד הבארונג והראנגדה. מוזיקת הקצ`אק הייתה

מוזיקה שהשתמשו בה להכניס אנשים זקנים לטראנס. לפני כ-60

שנה צרפו תיירים מערביים למוזיקת הקצ`אק את הבלט של הרמאיאנה.

השילוב השתרש והיום הוא משרת גם במקדשים. הריקוד נערך

בעת השקיעה. מקהלת גברים, חצי עירומים בחלק העליון של הגוף

ולבושים בסארנונג עם משבצות שחור ולבן ועם סאס אדום,

פרח אדום על תנוך האוזן, יושבים שוכבים ועומדים, לחליפין, במעגל,

כקופים, וקוראים קצ`אק קצ`אק בקצב וברמות שונות של קול

ובתנועות ידיים כלפי מעלה. תוך כדי כך, כמה מהגברים מספרים-שרים

את הסיפור של הרמאיאנה, על פיו הנסיכה סיטא, שנשואה לראמה

נחטפת לסרילנקה על ידי השד ראוואנה. ראמה מחלץ אותה בעזרת

הקוף האנומן. ברקע קריאות קצביות של הקצ`אק, ובתווך מתרחשת-

נרקדת היצירה האפית. בסוף המופע יש טקס של טרנס –

מדליקים אש במרכז הבמה, ולקול קריאות הקצ`אק מישהו

נכנס לטראנס ומתפלש ממש בתוך האש, עד שהכהן נכנס

ומוציא אותו מהטראנס. המופע מרשים מאד ועוד זמן

רב אחריו מתנגן בראש הקצב של הקצ`אק.


בהמשך- נגיעות מחיי הלילה של באלי- בפרק הבא.
גלים נדירים, בילויים, אוכל והרבה אוכל , איזה תותחים

מעולם הגלישה פגשנו בהמשך ובקיצור הרפתקאותנוספות

עם המון מידע, בפרק י"ח–הפרק הבא,............בנוסף בפרקים הבאים של יומן המסע, באתר אינטרסרף

1. להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג'''', ברוס, מאצ''''דו, ג''''ורדי, cj , ועוד

2. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל. Padang .3

Padang השם והמיתוס. Nusa dua - הפייפ ליין של באלי.

4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.

5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........

הזמנה אישית לכל הקוראים:

לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם

אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק

מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים

לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם.

לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל

או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים,

נראה לי שטיול לבאלי במחיר של 3500$ ל-17 ימים

שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.

אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.

נא לצלצל אליי כבר

עכשיו לטלפון נייד: 0505606767

או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com

הטיול הבא : 19/04/2010 - ההרשמה החלה השבוע.

הצטרפו לקבוצה שלי בפייסבוק ותהיו מעודכנים און ליין

http://www.facebook.com/group.php?gid=49282111055&ref=mf

בקרו באתר הבית שלי:

http://mangelbalitour.blogspot.com

יומן מסע לבאלי-פרק ט"ז

הים עבד ועבד טוב.tag רץ אל המים , ובעיתוי מושלם זינק עם הגלשן

מעל גל חוף בגובה של חצי מטר והתחיל לחתור

אל עבר דבוקת האנשים שהייתה בפיק.רק לשם הבהרה, בדרך

כלל גלי החוף האלה, במיוחד ב-canggu בכניסה למים, מערבלים

אותי מכניסים לי ים של חולות אל תוך המכנסיים ואל

תוך הלייקרה, אבנים קטנות מכות בי בעוצמה בכפות

הרגליים ואני עובר שם via de laroza ולמי שלא מצוי

במשפט הלטיני הזה פשוט דרך עינויים.

(מלאכת הכניסה למים באינדונזיה היא מורכבת.כל חוף והסרט המיוחד שלו.

אם זה חוף- balangan אז שם אתה צריך לכת

על הריף החי והצבעוני עד לנקודת שבירת הגל

ואז לזנק ולחתור במהירות כנגד הזרם, אם זה bingin

אתה נכנס מהצד, shoulder ,אבל אתה חייב להיות

מפוקס כדי שהזרם לא ישאב אותך לאינסייד, ואז אתה

מוצא את עצמך נאבק בגלי צינור מושלמים

הנשברים לך על הראש.באולוואטו, אתה יוצא

מהמערה וחייב לתזמן את עצמך עם הגלים

והסטים המתהווים באופק, אחרת משימת הכניסה

למים יכולה להארך עד לחצי שעה כיון שהזרם

לוקח אותך לכיוון הצפון מערבי של האי לכיוון padang padang

ושם למעשה נמצאת השבירה הכי חזקה של אולואטו

ושל החלק שנקרא race-track או בעברית

מסלול המרוצים.תיאורים מפורטים על מה שעברתי

בכל חוף וחוף בטיוליי השונים יובא בהמשך יומן המסע )
על אף שרצינו מאד להיכנס למים ולגלוש בגל הימני

הנהדר שהגיע באותו היום, הצעתי לכולם שנשאר עוד

מספר דקות בחוץ ואחר כך נכנס.הסיבה לכך הייתה

שרציתי שהחבר'ה יקלטו את העוצמות ויצפו הגולש ברמת

על שכזו בהתחלה מבחוץ ואחר כך מהמים.אירוע מעין זה ,

משול לצפייה בסרט גלישה רק שבמקום להחזיק שלטי רחוק

ולצפות במסך טלוויזיה בגודל של 29 אינץ', אין שום חוצץ בינך

לבין הגולש המקצוען, בינך לבין הטבע, בינך לבין הביצוע. במציאות

הכל הרבה יותר מוחשי הרבה יותר מטריף והחומרים שמייצר

המוח ומגיעים לכל איברי הגוף הם כל כך חזקים ולפחות בשם

עצמי אני יכול לומר, שהם מעיפים אותי יותר גבוה יותר חזק ויותר

רחוק מכל שאר מקצועות הספורט שבהם עסקתי בימיי חיי.

כעבור 3 דקות tag הגיע לפיק.היה ניתן להבחין בשיחה שלו

עם מספר אנשים שהתמקמו ב-line-up. ניסיון העבר לימד אותי,

כמו בכל מקום בעולם, אפילו בארץ כשגולש באשר הוא,

מגיע לדבוקת הגולשים המחכה לגלים, תמיד יש את

השאלות הקבועות , "מה המצב?" " מה קורה? " מה שלומך?" "איך הולך?"

השאלות האלה בדרך כלל שוברות את הדיסטנס, והן אלה

שבונות ומכינות את הקרקע של הסשיין שהולך לעבור

על הגולש בשעות הקרובות. לא בכדי הוא שאנרגיה חיובית

ואנושית יוצרת סשיין טוב, ונהפוך הוא, אדם שבא עם גישה

מיליטנטית ושלילית, קשה יהיה לו שיעבור עליו סשיין טוב.

רוב בני האדם, מעדיפים שלווה הרמוניה וחיוכים.הים הוא

אחד מהמקומות הבודדים שיצר האדם והתפתחות האדם עוד

לא הצליחו להשחית.ולפיכך עצתי לגולשים, בכל הרמות, בכל הגילאים,

גם אם באתם טעונים ומרירים מהעבודה, בית, האישה או בית הספר,

תשתדלו לשחרר את המטענים השליליים ולפתוח

דף חדש ונקי, המים אמורים לשטוף הכל לנקות ולזכך, ואם תגבר

עליכם האנרגיה השלילית, הרי שקרוב לודאי שלכם אישית לא

יהיה כיף ובנוסף תהרסו לאחרים.
אני מתאר לעצמי, שכשגולש כמו tag מגיע לפיק, משהו

שקשה להסבירו במילים מרחף על פני המים ברגעים הראשונים

כשהוא מופיע, וכשאני כותב אני מתאר לעצמי, זה על סמך משהו

שחוויתי על בשרי ובכל נימי גופי, בחודש אוקטובר 2007 , כששה

חודשים לפניי האירוע הנוכחי הזה שבו פגשנו באפריל 2008 את tag burrow
(ומעשה שהיה כך היה: כשקליי סלייטר ביקר בישראל , 17/10/2007 ,

והשתתף באירוע למען השלום ולמען ילדיי עזה, אני וקבוצה נוספת

של ישראלים, היינו בבאלי. רצה הגורל ומרבית הגולשים הטובים

בעולם החליטו שהם עושים עצירה בדרך לתחרות שנערכה בסוף

אוקטובר תחילת נובמבר,תחרות של הסבב העולמי, לפי מיטב

זכרוני ושנערכה או בפיג'י או בטהיטי.את דקויות הסיפורים

והאירועים אביא בהמשך הפרקים של יומן המסע , אך אוכל

לספר לכם כי פגשתי וגלשתי ואף הרגשתי במעין סוג של תחרות

קטנה ופרטית משלי עם: רוב מצ'אדו, לוק סטדמן, אנדי וברוס איירונס,

מיקלה ג'ונס, ג'ורדי סמית, ג'ואל פרקינסון-האחד והיחיד שגם היה

הנחמד ביותר ושיש לו פינה חמה לישראל, מסר לי לשלוח ד"ש חם

לעומר לוין, בקיצור השמנה וסלטה של עולם הגלישה.פה זה אולי

המקום לשבור מיתוסים אצל הצעירים שקוראים שורות אלה, חלק

מהשמות המוזכרים לעיל, הם חזירים של גלים, לא רואים בעיניים,

ופשוט לוקחים כל גל, לא שהם יהרסו לכם גל , זה בחיים לא יקרה,

אבל הם ממקמים את עצמם בצורה כזו שמייבשת אתכם, אם אינכם

לוקחים יוזמה.איני רוצה להקדים את המאוחר, רצף האירועים

מאוקטובר 2007 והחוויות עם המקצוענים יובא בהמשך)סט מעניין

ביותר נראה באופק.חבורתנו שהייתה ישובה על החול הרטוב

ממש בכניסה למים הזדקפה , הגלשנים שהיו מונחים על הברכיים

שינו זווית בעקבות ההתמתחות, הצלם שליווה את tag ועמד מטרים

ספורים מאתנו עבר ממצב של עמידה מתוחה למצב של רכינה

והתכנסות מתחת לחולצה שתלויה על המצלמה ושיוצרת לו

מחשה מפניי השמש. ברור היה לכל הצופים שהמרחף האוסטרלי

קלט את הסט הממשמש ומגיע. דבוקת הגולשים החלה לחתור

למעלה וימינה.הגיוני לא? הרי שסט שמגיע מן הסתם הוא

גבוה יותר, ובחוף שהגל הוא בעל שבירה ימנית ככל שתחתור

ימינה יותר , ובהנחה שתיקח גל גבוה בהתקפה, יהיה לך מרחק

של רכיבה גדול יותר, אתה פשוט מרוויח את כל המטרים האלה

שאותם אתה חותר ברכיבה על הגל. כאן המקום לומר שההפך

הגמור הוא לגביי גל שמאלי, עלייך לחתור שמאלה ולמעלה

ברגע שהשבירה היא שמאלית.הסט שהגיע היה די גבוה.פסים כחולים

ירקרקים בגובה של מטר וחצי הראשון התקדמו אל החוף. את הגל

הראשון בהתקפה לקח אינדונזי שחוף canggu הוא חוף הבית שלו,

לפי סגנון הגלישה ידעתי בדיוק במי מדובר.גולש כבן 30 שמכיר

את החוף בע"פ, יודע היכן ממוקמות כל אבן ואבן בחוף זה , ורזי האוקיאנוס

ההודי הם יסודות שמוטמעים בעמקי הווייתו כגולש. הגל השני

שהגיע בהתקפה והגולש שרכב עליו היו פשוט מלאכת אומן,

שירה, פיסול -אומנות בכל קנה מידה.
הגל שהגיע היה גבוה יותר מהגל הראשון בסט.tag שהיה ממוקם

בפינה הימנית והמרוחקת ביותר מאתנו הצופים מן החוף, חתר 3 חתירות קלילות ,

וניתז מהליפ כטיל המשוגר מבסיס החלל של נאס"א , בשיגורים

המתוקשרים המעברים לכל העולם, ושהאמריקאים כל כך אוהבים לשדר.

הגל שלהערכתי היה בגובה של 2 מטר לפחות, היה גל מפנק אך יחד

עם זאת עם סופר עוצמות וכוח.הדרופ שאותו עשה האוסטרלי

באלגנטיות כה רבה והקצף שניתז לגובה העידו על עוצמתו של הגל.

הקו אותו צייר האוסטרלי משול בעיניי לקו שיוצר גרף של בורסה

ביום תנודתי למדיי.כשאני כותב על קו זה, חייבם להיות קצת בעלי

דמיון בכדי להבינו.זהו אינו קו ברור לגמרי שניתן לראות בכל עין ולזהותו,

אך לגולש יש את היכולות לראותו.גולש בעל שיעור קומה לעולם לא

יצייר קו סטטי וישר.צורתו של קו זה מלאה בפיתולים וחיתוכים.עלייה וירידה

ואז שוב עלייה ושוב ירידה. אצל tag אין מצב כמעט של קו ישר, אולי רק

כאשר הוא צובר מהירות ומתקתק.מובאים בזאת המהלכים שלו כפי שהם

מצולמים בראשי לעד:
הבחור עושה את הדרופ בקו אנכי של כמעט 90 מעלות עם הפנים מטה,

מתייצב לשבריר שניה , מקבע עמידה ואז בוטם טרן אכזרי וחד תוך

כדי עלייה לליפ, עם השהייה קלה על הליפ, כשהקצף

שנשבר על הליפ נותן לו push חזק ושוב הוא נמצא במצב

של ירידה מגובה של 2 מטר לגובה פני המים והים, אתם חייבים

לתאר בעינכם את התמונה הזו שאחרי הביצוע הזה נפערת לו

תהום לא קטנה ששואבת אותו למטה, הוא יורד את התהום הזו,

כמובן שלא בצורה ישרה, כיון שאחרי ביצוע כזה חזק ורדיקלי

לחזור בצורה ישרה, זה לודאי חרטום בטוח, רצוי לבחור זווית

מסוימת בחזרה מביצוע כזה, ושוב עם הפנים לכיוון התקדמות

הפינה והגל, הוא מתקתק 3-4 תקתוקים צובר מהירות של

ברדלס על הגל, ובהחלטה שלנו המתבוננים מן הצד נראית

כרגעית אך בדיעבד כנראה הייתה מתוכננת בקפידה, הוא מבצע

חיתוך ועליה חזרה אל תוך השבירה שמאחוריו, ברגע זה נוצר

מצב שבו הבקסייד שלו והחרטום מופנים אל הליפ הנזרק, ואז

הוא נותן ראונדהאוס עוצמתי ומטורף שמשמיע מפץ חזק ושוב

הוא במצב של עם התקדמות הגל , שוב צובר מהירות, והגל כשהוא

רכוב עליו ממשיכים להתקדם לעברנו המצטופפים על החול בחוץ,

כשלפתע אנו שמים לב שנוצרה התגודדות של כ-50 גולשים

סביבנו וסביב הצלם הפרטי של tag . התנועה המשותפת של

כל הצופים מהמדינות השונות שהתגודדו שם הייתה דומה על

אף הלאומים והתרבויות השונות, כלם תפסו את הראש בתדהמה והערכה.

בתוכי ידעתי שזהו רק "הצימוק שבעוגה", או כפי

שניסח זאת טוב ממני הדוב(the bear ) :
”its only the lemon next to the pai” -כלי תקווה שלפחות לחלק

מהקוראים משפט זה יחמם את הלב ויעורר פרצי נוסטלגיה לימים היפים של פעם......

בהמשך- האם החבורה הישראלית עשתה פדיחות-וכל אירועי הסשיין- בפרק הבא.
גלים נדירים, בילויים, אוכל והרבה אוכל , איזה תותחים מעולם הגלישה

פגשנו בהמשך ובקיצור הרפתקאותנוספות עם המון מידע, בפרק י"ז–הפרק הבא,...........

.בנוסף בפרקים הבאים של יומן המסע, 1. להיות ולגלוש עם מקצוענים

במים, פרקו, טאג'''', ברוס, מאצ''''דו, ג''''ורדי, cj , ועוד

2. הכיבוש הישראלי של uluwatu

Kuta reef חלום של גל.

Padang Padang השם והמיתוס.

Nusa dua - הפייפ ליין של באלי

.4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.

5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........

הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:
לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם אני מארגן קבוצות בכל

חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים

אחד את השני, היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את

הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי

פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים,

נראה לי שטיול לבאלי במחיר של 3500$ ל-17 ימים שבו

כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי. אני רק יכול

לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.נא לצלצל

אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767

או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com

הטיול הבא : 19/04/2010 - ההרשמה החלה השבוע

הצטרפו לקבוצה שלי בפייסבוק ותהיו מעודכנים און ליין

http://www.facebook.com/group.php?gid=49282111055&ref=mf

אתר הבית שלי: http://mangelbalitour.blogspot.com/ /