יומן מסע לבאלי-פרק י"ח

שיירת המכוניות שלנו התקדמה דרומה לכיוון

המלון כאשר אני מוביל בנהיגה ברכב הראשון,

אחרי הכל היו אלו ממש הימים הראשונים של הקבוצה באי,

ובכדי להתחיל להבין את הדרכים באי הקטן הזה, שגודלו

כרבע משטחה של מדינת ישראל, צריך כשבוע של נהיגה אינטנסיבית ואז מתחילים להתמצא.

הידיעה שהשעה היא שעת בין ערביים והעובדה

שגלשנו המון שעות ואח"כ נקלענו לטקס ארוך בכפר canggu ,

טקס שארך כשעתיים, ועליו סיפרתי בפרק הקודם באריכות,

והגוף והעיניים של כלם זעקו דבר אחד בלבד שחייבים לעשותו : א ו כ ל .

באלי משופעת במסעדות שונות ומגוונות, מסעדות לכל כיס,

ולכל מצב רוח.כשבא לך סתם לחטוף משהו, יש לך מענה לזה,

כשבא לך משהו קצת יותר מורכב אתה בקלות מוצא זאת,

כשבא לך משהו בסטייל רומנטי וביוקר תמצא לכך המון

מסעדות בתוך האי פנימה ועל חוף הים, השאלה היא

למה אתה מכוון? ובמקרה שלנו בחרתי במסעדה

אינדונזית בשם "'warrung-subat” שהיא מסעדה

אינדונזית מעולה, לא יקרה, עם מנות גדולות , שירות מעולה,

והכי חשוב מסעדה עם תחלופה רבה של מרכיבי הארוחה,

ואת זאת אני יודע מן הטעם הפשוט שהיא לרוב מלאה.

באלי , כמו הרבה מקומות באסיה הטרופית החמה והיוקדת,

הוא מקום שדי לו לכל סוג של מזון להיות

בטמפרטורה הלא נכונה או בתנאים הלא נכונים ואפילו

דקה אחת מיותרת ואזי התוצאות לאדם שאוכל

את אותו מזון יכולות להיות קשות ומבאסות.
התיישבנו לאורכו של שולחן ארך שהכיל כ-9 אנשים,

והיות והיינו יותר ביקשתי מהמלצר ,והפעם דווקא באנגלית,

ולא באינדונזית , כפי שאני בדרך כלל אוהב תמיד

לתקשר עמם, שיביא עוד שולחן ונחבר אותו בכדי

שיהיה מקום לכולם.לבי מתמלא אושר גדול בכל פעם

שקבוצות של ישראלים מגיעות אתי, ובמיוחד קבוצות

גדולות כאלה, למסעדות המרוחקות אלפי קילומטרים

ממדינתנו הקטנה והכל כך ריאליסטית , המצויה במרדף

אינסופי עם החמצה לדעתי של רגעי קסם.הסיטואציה

שבה קבוצה של ישראלים שלא הכירו אחד את השני

עד ליום נסיעה מוצאים את עצמם יושבים אחרי יום גלישה

מהסרטים+ טקס הינדי שאליו נקלעו + האווירה הבלתי

ניתנת להסבר ולהעברה לקורא במילים של הקסם של

באלי כל אלה יחדיו מכניסים אותי
ל"stat of mind” שאיני רגיל לו, מין מצב מדיטטיבי,

ללא עשיית מדיטציה וזוהי מתנה גדולה מהחיים עבורי.

אני זוכר כאילו זה קרה אתמול את התמונה של כל הקבוצה,

מעיינת בתפריטים, וכמו בכל טיול יש את החלוקה של האנשים

שיודעים בדיוק מה הם מזמינים ולא מהססים לרגע, את אלה

שתמיד יציעו למישהו בשולחן לחלוק עמם מנות, ואת אלה

שעד לרגע שכלם כבר הזמינו מתמהמהים, אני כדרך אגב

נע בין 3 הקבוצות האלה שתיארתי, זה מאד תלוי במצב הרוח שלי.

בכדי להכין אתכם מראש ליום שבו תגיעו לאי האלים, היו מוכנים

ולא מופתעים או עצבניים לגביי תופעה מסוימת ,מעין חוק

שלא כתוב, אך בבאלי תמיד לאחר שתזמינו לאכול, ולא

משנה כמה רעבים אתם או כמה ארוכה ההזמנה שעשיתם,

המלצרים תמיד ישאלו אתכם

"may I repeat your order please?”

והם פשוט ידקלמו את כל ההזמנה

מחדש, אני לא יודע מה זה יעשה לכם ,

אך להמון אנשים שהיו איתי שם זה היה הזוי ובשל

הטמפרמנט הישראלי הטיפוסי, הייתי צריך

לשפוך על כמה מהם כוס מים קרים בכדי שיירגעו ויצטננו.

היות והמסעדה ממוקמת ממש על כביש, במין מבנה

חד קומתי, ועם הארכיטקטורה הבאלינזית האופיינית

והקבועה, של הרבה מפתחים והרבה "open space” יכולנו

בקלות להרגיש את הרחוב ולראות את השמיים, היה ברור

לכולם לפי העננים משבי הרוח וגווני השמיים כי סוול רציני

עומד לפתחנו, ואנו היינו כה רעבים אליו ולא פחות

מזה רעבים לאוכל שעמד להגיע בכל רגע לשולחן.

כמו בכל בית באלינזי גם כאן נשמעו קולות של מים זורמים,

מים הם מרכיב חשוב וקדוש בתרבות ההינדית, מספר פסלונים

של אלים שונים, ועמדה מוגבהת , לא על הקרקע, ולידה אחת

העובדות במקום שעליה שמים מנחה לאלים ודואגים שתמיד

יהיו בעמדה זו פריטים שונים, פרחים, כסף, פירות, ועוד .
הבאלינזים מנסים כל הזמן לתת את המיטב שלהם לאלים, בכדי

לרצותם (האוכל הטוב ביותר, שאינם יכולים להרשותו לעצמם,

המנחה, הריקוד, המוזיקה). האלים הם אניני טעם לכן

הבאלינזים עסוקים כל הזמן ביצירת והגשת מנחות יפהפיות.

אישה מבלה כ-8 שעות ביום בהכנת מנחות. היפות שבמנחות

הן המנחות הגבוהות שנשים מכינות לכבוד ירידת האלים

לאדמה, ומביאות אותן למקדש בנשיאה על ראשן.

סביבנו במסעדה ישבו די הרבה תיירים.אינדונזים ממעטים

לאכול בחוץ.ככה זה כשהמשכורת הממוצעת שלך עומדת

על 60 דולר לחודש, ואם אתם שואלים אני חושב שזו לא

הסיבה היחידה.התא המשפחתי, הבית , החום, והערך העליון

הזה של משפחה גורמים לבאלינזי לטפח מאוד את החממה

והקן הזה שנקרא בית , בין אם מדובר באינדונזי שחי בבקתה

של חמישה מטר על ששה מטר, או בין אם מדובר בעשיר יותר

החי בוילה גדולה של דונם, הקשר לאדמה והחיבור שבין

אב לבן לדוד לסבתא הוא כה חזק, כה שבטי, תרבות

ומסורת משלבים היסטוריה של אלפי שנים עם רצף של

אירועים טקסים וחיזוק שורשים, כך שהבאלינזי

הממוצע לא יחליף את ביתו בשום דבר אחר

שתציעו לו, וזו גם הסיבה שלא תמצאו כמעט

באלינזים מחוץ לבאלי, בניגוד לדומיהם

התאילנדים-הפיליפינים-או הסינים.

בין לבין בדקתי כל הזמן בחצי עין היכן עומד

המלצר שלנו.כשראיתי אותו עובר ממצב של

ידיים משולבות, למצב של הכנת מגשים

גדולים הבנתי שהאוכל שלו נזקקנו כל כך

עומד להגיע בכל רגע.חשבתי לעצמי שעם

הגעת האוכל המעשנים שבחבורה ימלאו

פיותיהם במזון ולא בעשן וזה שימח אותי עוד יותר.......

בהמשך הפרקים .
1. להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג'''''''', ברוס, מאצ''''''''דו, ג''''''''ורדי, cj , ועוד

2. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל.

Padang .3

Padang השם והמיתוס. Nusa dua - הפייפ ליין של באלי

.4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.

5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........

הזמנה אישית לכל הגולשים והקוראים:

לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם

אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו

חלק מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני,

היוצאים לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו

את הגלים הטובים בעולם.לא להתמהמה ולא לחשוב

יותר מדי פשוט לצלצל או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים,

נראה לי שטיול לבאלי במחיר של 3500$ ל-17 ימים שבו

כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי. אני רק יכול

לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.

נא לצלצל אליי כבר עכשיו לטלפון נייד: 0505606767

או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com

הטיול הבא : 19/04/2010 - ההרשמה החלה השבוע.

הצטרפו לקבוצה שלי בפייסבוק ותהיו מעודכנים און ליין

http://www.facebook.com/group.php?gid=49282111055&ref=mf

אתר הבית שלי: http://mangelbalitour.blogspot.com/ /