יום חמישי, 11 במרץ 2010

יומן מסע לבאלי-פרק י"ז

יש רגעים בחיים שגם לסופר המחונן בעולם יהיה
קשה לתארם במילים , וכזה היה הסשיין עם tag באותו יום קסום
בחוף canggu . כמו ברוב טיוליי עם חבר'ה מהארץ,
בעבר בהווה ואני מקווה גם בעתיד , כל חברי הקבוצה
ללא יוצא מן הכלל , נכנסו לגלוש בסשיין הזה. אני מזכיר לקוראים,
כי היה זה יום לא נמוך כלל וכלל, ובטיולים שלי לבאלי
מצטרפים אליי גולשים בכל הרמות ובכל הגילאים,
יש פעמים שמצטרפים כאלה שבקושי תופשים פינה,
יש פעמים שמצטרפים teamnikim של אינטרסרף או אחרים,
אבל למרות הפערים הגדולים שבין הרמות, הגישה, והציפיות
שיש לגולש מתקדם מסשיין , לגולש מתחיל ובלתי מנוסה מהסשיין,
והרי די ברור והגיוני הוא שלגולש שעף באוויר ובא
לחפש איירילים או צינורות, לא יהיו אותן תובנות וציפיות
מהים כמו למישהו שבא לרדת דרופ של 2 feet ולו בלבד
שלא ייפול, ואף על פי כן ולמרות זאת, נוצרת הרמוניה
וקשר יפה בין הגולשים הישראלים המנוסים והטובים,
לבין הטירונים והמתחילים, יש מין קטע של לקיחת
אחריות והכוונה של הגולשים הטובים, ונשמר קשר עין
די קבוע ורציף, ובוודאי כשנוצר מצב שהגולשים המתחילים
עושים ויורדים איזה גל , ולא משנה באם נפלו מהגל או
רכבו עליו ישר או פינה, תמיד ישמעו צווחות ומילות
עידוד מצד החבר'ה האחרים. לא גיליתי בתופעה זו
שתיארתי שום דבר חדש וזה בטח לא משהו שאנו
הישראלים המצאנו, ה-vibe והאנרגיה החיובית הזו
היא אחת מאבני היסוד עליה מושתת כל פילוסופיית
הגלישה של ממציאי ספורט זה, אך זוהי תופעה כה
יפה שלא יכולתי שלא להביאה בפניכם. איני מנותק
מן המציאות, וכאחד שהחוף הביתי שלו הוא חוף הילטון
בתל-אביב, חוף עם הרבה אירועים וצפיפות, איני מנותק
מן המציאות שלפעמים יכולה להיות לא נעימה קולנית
ואלימה, אך מסתבר שגולשים ישראלים מקבלים ארשת פנים אחרת,
והלך רוח שונה כשהם יוצאים אל העולם הגדול בחיפוש
אחר הגל המושלם, ונוצרים חיבורים מאד יפים בין גולשים
שלא הכירו אחד את השני לפניי, והמרחק שבין הערים
אשדוד לחיפה או תל אביב לנהרייה , מרחק גיאוגרפי
שבארץ לא בהכרח היה מפרה וטוב, מטעמי לוקליזם ואגו,
בחו"ל הדיסטנס הזה מתבטל וקורה תהליך חיובי ונעים של התקרבות ונוצרת ידידות.

בחזרה למים ב-canggu . השעה הייתה כבר אחה"צ,
והתחלנו להיות עייפים.tag כמו הרבה pros
שנתקלתי בהם ב-15 טיוליי לאינדונזיה, יצא לאחר
שעה וחצי מהמים. התופעה הזו שהם, המקצוענים,
גולשים זמן כה קצר של שעה עד שעה וחצי מקסימום
משעשעת אותי כל פעם מחדש אל אף שהבנתי מזמן
את ההגיון העומד מאחוריה. בעבר שוחחתי על כך
עם גלוסקא, שהיה אלוף ישראל מספר פעמים, ואף
הוא מאמץ את השיטה הזו של גלישה קצרה ומרוכזת,
מה שאומר זמן שהייה במים לא ארוך אך יחד עם זאת
לקיחת מקסימום של גלים. ההסבר לכך הוא הסבר
פיסיולוגי נטו. הגוף האנושי לאחר מאמץ גופני כלשהו
צריך מנוחה ואנרגיה, אל אחת כמה וכמה מאמץ פיזי
תוך כדי שהייה ארוכה במים, שהם חומר צפוף ביותר ,
ופעילות תחת שמש קופחת. ולכן הגולשים המקצוענים,
שהגלישה היא גם פרנסתם עובדים לפי הספר, תובנה
שאצל הגולשים החובבנים והמתחילים פחות מוטמעת.
החלטנו לחזור לכיוון המלון ולאכול ארוחת צהרים מאוחרת
היכן שהוא. עלו לי בראש מספר מקומות שבהם אפשר
להתענג על אוכל פשוט מקומי וזול יחסית. לו ידעתי אז
את אשר אני יודע כעת , ולו הייתה לי האינפורמציה כמה
זמן יחלוף מהרגע שעלינו לרכבים ועד שייכנס מזון לפי,
לבטח הייתי אוכל באחת הבקתות של –canggu כי בסופו
של דבר עברו עלינו חוויות מגניבות ומיוחדות, אבל אני
מטבעי יכול לאכול 2 פרות כשאני אחריי סשיין.

בדרך מחוף הים, ולפי התפאורה הבנתי כי מדובר ביום
מיוחד וקדוש לבאלינזם.הרבה מאד קישוטים על הבתים,
הרבה קשתות עשויות מעץ הבמבוק לאורך הדרך, בקיצו
ריח של חגיגות באוויר. היינו ממש בכניסה למקדש
המרכזי בכפר –canggu כשעצרתי בשוליים ליד אדם חביב ,
מקומי, ובשיחה קצרה תוך כדי ערבוב אנגלית, אינדונזית,
סימני ידיים והמון חיוכים הבנתי את אשר קורה.
היום זה טומפקויאן (יום טוב) ולכן יש הרבה טקסים.
קודם אנו נתקלים בשיירה, תהלוכה שבה מחזירים את הבארונג מהים –
פעם בשנה חייבים לקחת אותו לים להיטהר, אז זוהי שיירה
של אופנועים ומכוניות שחוזרים מטקס. אנו מזהים התרחשות
גדולה במקדש. בזריזות יורדים מהרכבים, מקבלים את הסארונגים
מאחד מהאחראים על הטקס והולכים בעקבות הנשים עם המנחות,
שיוצאות משבילים צדדיים, מכל הכוונים, עד שמגיעים למקדש.
יש כאן אודלן (טקס ירידת האלים) גדול מאד. בחצר הראשונה,
על במה יש גמלאן גדול, שבו מנגנות רק נשים, כולן לבושות בכתום.
בחצר השנייה במה עם מנחות יפהפיות (וכל הזמן מגיעות נוספות).
ילדות ונשים לבושות יפה – חולצת תחרה ארוכה וצמודה וחצאית צבעונית.
הגברים עם חולצות לבנות וסארונגים, עוטים לראשם טורבאנים לבנים.
לפתע מתארגנים לתהלוכה. מאות אנשים עם שמשיות
צהובות ולבנות, עם חפצי קודש מהמקדש ועם מנחות,
מסתדרים על הכביש. כלי הגמלאן נישאים בידי גברים
(גמלאן של נגינה בישיבה הוא שונה מגמלאן של תהלוכות), בד לבן
מתוח לאורך בין הקהל (מסמל את הקשר בין חיים למתים), והם
מתחילים לזוז בתהלוכה. לפני התהלוכה הולכות נשים,
שמטהרות את הדרך מהרוחות הרעות. אנחנו, כמובן, הולכים
אתם לאורך כמה מאות של מטרים, עד שמגיעים לפתחו
של מעיין. מתברר כי זהו טקס של קידוש המים.

כאן המקום להרחיב מעט בנושא החלוקה
לקבוצות של אנשים בתרבות ההינדית:

הבאלינזים אימצו מההודים את ההירארכיה של הקסטות.
הרובד העליון - הברהמינים. אחריהם הלוחמים ומשפחות המלוכה - קשטריה.
אחר כך הסוחרים ולבסוף העמלים - השודרה (אצל ההודים
יש שכבה נוספת של הטמאים אשר לא קיימת בבאלי). רוב האוכלוסייה
נחשבת לשודרה. לברהמינים תפקיד מרכזי וחשוב
בוויסות החיים, לתת מעטפת מגוננת - על ידי שימוש במנטרות,
מים קדושים (על ידי מנטרות טוענים את המים שיהיו קדושים) ואש, הם
מגוננים על החיים. זוהי מערכת החיסון. מכונית חדשה, בית חדש -
מטהרים עם מים קדושים. כנ"ל את באי המקדש לפני התפילה.
מכיוון שהפנדה (צורפים) טוענים שהם אלה שנתנו את תורתם
לברהמינים, הם מסרבים לקבל מים קדושים מהברהמינים ולכן אינם
יכולים להשתתף בטקסים רגילים ויש להם כפרים נפרדים משלהם.
כאמור הגענו לפתחו של מעיין, לטקס של קידוש מים.לתוך קודש
הקודשים של פתח המעין, היכן שהברהמינים עורכים תפילה לא
נותנים לנו להיכנס וכאן אנו נפרדים מהם וממשיכים לעבר מרכז
הכפר canggu, כפר של חקלאים וסוחרים, כדי לצפות ולהיות
חלק מהטקס הכל כך יפה הזה שנקרא אודלן (טקס ירידת האלים).
שמחה גדולה, מפגש של כל הכפר, כולם לבושים יפה והנשים
עם המנחות מגיעות ללא הפסקה. הנשים נושאות את המנחות על ראשן.
בקצה המנחה יש מראה קטנה. אם השדים יתקרבו הם יראו את
עצמם במראה, ייבהלו ויברחו. כולם מברכים את כולם. דווקא
כאן אנחנו נכנסים אמנם למקדש, אך לא נותנים לנו להיכנס לחצר
הפנימית ואנו ממשיכים לעבר מופע קצ`אק וטראנס אש שמוזמן
לנו מראש. המופע מתקיים באותו המקדש שבו ראיתי בטיוליי
הקודמים את ריקוד הבארונג והראנגדה. מוזיקת הקצ`אק הייתה
מוזיקה שהשתמשו בה להכניס אנשים זקנים לטראנס. לפני כ-60
שנה צרפו תיירים מערביים למוזיקת הקצ`אק את הבלט של הרמאיאנה.
השילוב השתרש והיום הוא משרת גם במקדשים. הריקוד נערך
בעת השקיעה. מקהלת גברים, חצי עירומים בחלק העליון של הגוף
ולבושים בסארנונג עם משבצות שחור ולבן ועם סאס אדום,
פרח אדום על תנוך האוזן, יושבים שוכבים ועומדים, לחליפין, במעגל,
כקופים, וקוראים קצ`אק קצ`אק בקצב וברמות שונות של קול
ובתנועות ידיים כלפי מעלה. תוך כדי כך, כמה מהגברים מספרים-שרים
את הסיפור של הרמאיאנה, על פיו הנסיכה סיטא, שנשואה לראמה
נחטפת לסרילנקה על ידי השד ראוואנה. ראמה מחלץ אותה בעזרת
הקוף האנומן. ברקע קריאות קצביות של הקצ`אק, ובתווך מתרחשת-
נרקדת היצירה האפית. בסוף המופע יש טקס של טרנס –
מדליקים אש במרכז הבמה, ולקול קריאות הקצ`אק מישהו
נכנס לטראנס ומתפלש ממש בתוך האש, עד שהכהן נכנס
ומוציא אותו מהטראנס. המופע מרשים מאד ועוד זמן
רב אחריו מתנגן בראש הקצב של הקצ`אק.


בהמשך- נגיעות מחיי הלילה של באלי- בפרק הבא.
גלים נדירים, בילויים, אוכל והרבה אוכל , איזה תותחים
מעולם הגלישה פגשנו בהמשך ובקיצור הרפתקאותנוספות
עם המון מידע, בפרק י"ח–הפרק הבא,............בנוסף בפרקים הבאים של יומן המסע, באתר אינטרסרף
1. להיות ולגלוש עם מקצוענים במים, פרקו, טאג'''', ברוס, מאצ''''דו, ג''''ורדי, cj , ועוד
2. הכיבוש הישראלי של uluwatu Kuta reef חלום של גל. Padang .3
Padang השם והמיתוס. Nusa dua - הפייפ ליין של באלי.
4. השקיעות של באלי עם בירות ובחורות נדירות מכל העולם.
5.המטבחים הרב גוניים של באלי-יפני, איטלקי,אינדונזי, קוריאני, מרוקאי, הודי, ועוד..........
הזמנה אישית לכל הקוראים:

לכל גולש באשר הוא, מתחיל, בינוני ומתקדם
אני מארגן קבוצות בכל חודשי השנה לבאלי.בוא/י והיו חלק
מצוות ישראלים , שאינם מכירים אחד את השני, היוצאים
לטיול גלישה מסוג אחר ושונה –לאי שיש בו את הגלים הטובים בעולם.
לא להתמהמה ולא לחשוב יותר מדי פשוט לצלצל
או לשלוח מייל ואספק את כל המידע הדרוש לכם/ן.
***בימים אלה כשטיול למלדיבים עולה 3000$ ל-10 ימים,
נראה לי שטיול לבאלי במחיר של 3500$ ל-17 ימים
שבו כלול כמעט הכל הוא הטיול האולטימטיבי.
אני רק יכול לומר מניסיון : אלו יהיו הימים הכי יפים שלכם בכל
מה שקשור לגלישה,ובגדול התגשמות של חלום.
נא לצלצל אליי כבר
עכשיו לטלפון נייד: 0505606767
או לשלוח מייל ל: drormangel@hotmail.com
הטיול הבא : 19/04/2010 - ההרשמה החלה השבוע.
הצטרפו לקבוצה שלי בפייסבוק ותהיו מעודכנים און ליין
בקרו באתר הבית שלי:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה